|
להיט בטוח נולד השבוע בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה.
הודות לבימוי מבריק של צדי צרפתי, ביצוע מעולה של בוגרי השנה של הסטודיו במשחק ושירה וקולותיהם הנהדרים של הסולנים, אין לי ספק שהמחזמר "סיגל" שכתב שלמה מושקוביץ על חייו של אריס סאן ואהבתו לעליזה עזיקרי, יהפוך לשלאגר כפי ששיריו של אריס סאן הפכו בזמנו.
 ניצול מקסימלי של הבמה המחזה שכתב מוסקוביץ אינו חדש. ראשיתו בשנת 2004 בהזמנה שקיבל מהבימה ושעמד להיות מועלה שם בבימויו של צדי צרפתי, אך לרוע מזלם של המעורבים, התחלפה אז ההנהלה בהבימה וההנהלה החדשה החליטה מסיבותיה היא שאין מקום להציגו.
כעת, כאשר היוזמה עברה לסטודיו של לוינשטיין, הוא סוף סוף מועלה. מה שלא הושלם אז, הושלם כעת. נבחרו השירים שיהיו כלולים בו וההכנות החלו. ההפקה הפעם גם כן בבימויו של צדי צרפתי, היא בשיתוף הד המכללה למוזיקה וסאונד ת"א ובעיבוד של עינת ברונובסקי, כאשר הניהול המוזיקלי והעיבודים נמסרו לשי בן יעקב.
למרות הסיפור על האהבה הטראגית שבזמנו כולם דיברו עליה, העיקר בהפקה זו הם השירים המושמעים שהיו בזמנו בפי כל. תוכן המחזה, בקיצור, מספר על אהבתה של סיגל, הדר רצון-רותם ליאקיס, ארז רגב, כפי שסופרה על ידי אחותה דורית-לירז-חממי.
לתאורה דאג מאיר אלון והיא הכניסה אותנו היטב למועדון הלילה "מרינה" ביפו ובמקומות אחרים בהם העלילה מתרחשת |
יאקיס היה איש נשוי עם שני ילדים, יווני שהגיע לארץ (במציאות סאן קיבל אזרחות ישראלית בהמלצת משה דיין), התאהב בחיילת צעירה סיגל והיא בו, אך למרות שהיא נכנסה להיריון ממנו, לא היה מוכן לעזוב את אשתו ולהתחתן איתה וברח מהארץ.
כתוספת לעלילה, דורית ואיש הטלוויזיה עמי-איתי-פלג, לו היא על אחותה, מתאהבים.
בהפקה מושמעים שיריו של אריס סאן כמעט ברצף. הם כולם היו מוכרים בזמנו והפעם עובדו מחדש והותאמו לזמננו.
בין השאר, שמענו את "אהבתי סיגל סיגל", "בחיים הכול עובר", "תל אביב תל אביב", "בוא אליי מחר", "אהבה ממבט ראשון", "נערה ממש אוצר", "הכול שקרים", "אני אוהב אותך" ועוד רבים.
צדי צרפתי ביים אותם ואת שחקני הסטודיו באהבה מורגשת, ברגישות רבה. הוא הדריך היטב את הבוגרים שפעלו כגוף אחד. שיר רודף שיר. אין רגע דל, יש תנועה רבה לה אחראית מוריה זרחיה.
יש ניצול מקסימלי של הבמה הקטנה של הסטודיו ולמרות שמשתתפים בהפקה 21 איש, כאשר בעומק הבמה מאחורי וילון שחור יושבת התזמורת המורכבת ממיכל סולומון-פסנתר, שי בן יעקב-אקורדיאון, אודי גלברט-תופים, אדריאן גבע-בס ונאור צוברי-גיטרה ובזוקי, יש מקום לכולם ולא מורגשת צפיפות כל שהיא.
בין השאר, שמענו את "אהבתי סיגל סיגל", "בחיים הכול עובר", "תל אביב תל אביב", "בוא אליי מחר", "אהבה ממבט ראשון", "נערה ממש אוצר", "הכול שקרים", "אני אוהב אותך" ועוד רבים |
נגינת התזמורת הייתה מעולה. עיצב את התלבושות היפות בכישרון ובחן, ארז מעין.
על התפאורה הצנועה שבלטו בה פנסים ושתי טלוויזיות שהקרינו את המתרחש על הבמה, אחראי אבי שכוי.
לתאורה דאג מאיר אלון והיא הכניסה אותנו היטב למועדון הלילה "מרינה" ביפו ובמקומות אחרים בהם העלילה מתרחשת.
הדר רצון-רותם שרה ומשחקת מצוין. יש לה קול מאוד נעים ויחד עם ארז רגב בעל הקול הנהדר, החלק והחם והערב מאוד לאוזן הם צמד מקסים בגלמם את עזיקרי וסאן (סיגל ויאקיס).
 יאקיס וסיגללירז חממי כדורית אחותה הייתה נהדרת. היא ידעה להתעקש כשהיה צריך וכן להיות רכה ביחסה האינטימי עם עמי, איש הטלוויזיה, איתי פלג. הוא הקסים אותה ואותנו הן בקצב דיבורו המהיר והשוטף והן במשחקו הטוב.
שוש המלחששת, נועה אילתי, הייתה עיתונאית שחיפשה סנסציות וגילמה את תפקידה זה היטב.
הצטיינו גם ניב פטל כחזי, בעלה של סיגל, ורמי קאשי כבני האמרגן.
הלנה, שני קליין, בתפקיד כמעט אפיזודי, הייתה אשתו של יאקיס, שלא יכלה להשלים עם בגידות בעלה.
 אין רגע דל המקהלה שהייתה מורכבת מכל בוגרי הסטודיו שלא היו להם תפקידים מוגדרים, הייתה מצוינת והודרכה היטב הן בשירה והן בתנועה, עליה הייתה אחראית מוריה זרחיה.
זה מחזמר שהעיקר בו כאמור הם השירים המקסימים של אריס סאן. הבימוי המוקפד, הרגיש והנהדר של צרפתי והביצוע המעולה של הבוגרים הופכים את המחזמר לשעה וארבעים דקות של הנאה צרופה.
לראות או לא לראות: מומלץ בפה מלא ובחום, בייחוד לאוהבי שירי אריס סאן, אך לא רק להם.
|
מאת: אלי ביקורת
