את האמת - לא מתתם מגעגוע אלי?
הא?
אני שואל ברצינות - לא היה חסר לכם יהושפט התותח שמכיר את יפו כמו כף יד שלו, רץ בסמטאות כמו אחד שנולד וגדל פה כל החיים ובכל מקום נותנים לו כבוד גדול וגם שתייה קרה?

ולמה אני שואל?
כי אני באופן עקרוני לא הסכמתי לכתוב עד שהעורך יעלה לי את המשכורת.
הוא הרי עושה מיליונים מהפורטל הזה, מקבל את כל הקרדיטים ונפגש עם עשרות דמויות מובילות בממשל בארץ ובעולם כולו - מתוקף תפקידו, ואני - נאדה.
מה כבר ביקשתי?
רציתי לסקר את האולימפיאדה כדי לכתוב על תושבי יפו שמשתתפים בה בשם כל תושבי מדינת ישראל ומראים לעולם כולו שכן יש אצלנו דו-קיום בין יהודים וערבים שמביא להצטיינות ספורטיבית ברמות הגבוהות ביותר.



העורך התנגד משלושה טעמים עיקריים:
1. זה יקר מדי ולא בתקציב.
2. אין משתתפים מיפו.
3. היה דווקא כרטיס אחד שהוא כבר נתן לאשתו והיא נסעה לפני שבוע.

לכן עשיתי שביתה כמה זמן ולא הסכמתי לסקר שום כלום, אפילו שמה זה דגדגה לי האצבע של המצלמה, עד שבסוף נשברתי ודאגתי להתקשר אליו "בטעות" ומשם כבר היתה הדרך קצרה לחזרתי לעבודה.
לפחות הבטיחו לי שיתקנו את המיזוג בחדר שלי במערכת, ואם בעוד ארבע שנים יהיו מתחרים מיפו בנהיגה צורנית בג'יפ עם פול ווליום או דייג תיקים ממכוניות חונות, אני אוכל לסקר את הכל ואקבל דיל של טיסה ומלון. 
לחצנו יד כאילו לא היה ריב בחיים.

יומיים אחרי זה, ירח מלא, ט"ו באב - חג האהבה, ואני מתהלך לי בצעדים קלים ביפו העתיקה.
מול הבמה בכיכר קדומים עשרות רבות מאד של כסאות פלסטיק, מאוכלסים כולם בגברים נשים וטף.
על הבמה - להקת צעירי תל אביב, שכשרואים ושומעים אותם, קל מאד להיזכר בגל נוסטלגיה פתאומי בלהקות הצבאיות של פעם.
האמת? גם להקות צבאיות לא הצליחו לרגש אותי יותר מדי, ולכן הסתובבתי לי מסביב לבמה, צילמתי את בחורינו ובחורותינו המצוינים על הקולות והתנועות המשומנות שלהם, נשטפתי בגל הפרומונים שנזל מהם והמשכתי לתזמורת הג'אז של תל אביב, אשר החלה את הופעתה בגן הפסגה.

ואכן, האמפיתאטרון היה מוצף במאות אנשים שוחרי תרבות.
מולם, על הבמה - ביג בנד מתוצרת מקומית עם מבחר כלי נשיפה.
לאחר מספר קטעים אינסטרומנטליים עלתה לבמה זמרת ג'אז בשם חגית גולדברג, והמיסה אותי בשירת "מיסטי".
אח, השיר הזה, אותו אני נוהג לנגן לי בסקסופון...
היא נתנה שנים שלושה קטעים, עם אחלה שפת גוף ונעליים סוף הדרך, וירדה להפסקה.


אחריה עלה איש עם חצוצרה. אריק דוידוף קוראים לו (יש פארק כזה ביפו).
מה שהוא עשה שם, אוווווווו בייבי.
הוא נולד עם החצוצרה ביד, אני אומר לכם.
מההתרשמות שלי - הוא עשה סטאג' של הרבה שנים בלאס ווגס - איזה שואו, מאמה מיה!
הוא קיפץ על הבמה, מנגן לו ביד אחת וביד השנייה מנהיג את השבט, מלהיב את הקהל, מנפנף לבורא עולם... הוא קיפץ משיר לשיר, הביא אותה במחרוזות, לקח את הקהל על האצבע הקטנה שלו ועשה לו סיבובים.
כל זה, בלי לדבר על השליטה המושלמת שלו בכלי.
איך אומר אריק איינשטיין - הוא נתן להם את שלהם, אין ספק.

משם גלשתי לי שוב לבמה בכיכר קדומים וצילמתי את להקת עלמא קלמא (בטח יש הסבר מתוחכם לשם הזה) שניגנה מוזיקה אתנית חביבה.
לא שאני כל כך מת על מוזיקת עולם, אבל ראו שהם מנגנים ושרים בכיף, הזמרת והנגנים צעירים וחמודים, שמעו - זה היה מצוין והקהל זרם איתם בסבבה.

עכשיו, אני כבר לא ילד, והתחלתי להרגיש עייפות, אז אספתי את החברה החמודה שלי, הלכנו לנו הביתה, ומה שהיה שם הוא כבר ספור אחר לגמרי.

לסיכום: יפו בלילה היא אחלה בחלה,
מוזיקה תמיד עושה טוב לאנשים,
הקיץ הזה יפו משחקת אותה בגדול,
ואני חייב לסקר את פשפשוק לפני שהוא נגמר.

שלכם

יהושפט היפואי