שנת הלימודים החלה אתמול, ואני הצטרפתי ליום הראשון ללימודים של ילדי "בית חינוך אביב", שפתח את שעריו לראשונה היום, ובדקתי איך הרגישו הילדים בקבוצות הגיל השונות ביומם הראשון בבית הספר, שגם לו זה יומו הראשון.
לא רוצים ללכת הביתה
ממבט ראשון נראה כאילו הקדמנו להגיע בכמה ימים: הגינה עדיין מחציתה עירומה, אנשים עודרים במרץ וכמה זאטוטים מחקים את הגדולים וגורפים בהנאה את ערימות החול שיצרו העודרים.
כשאני שואלת את יולי אם הוא רוצה הביתה או להישאר בגן, הוא פוער זוג עיניים תוהות ומשיב מיד, "בגן" |
חבורת הורים מתגודדת בחוץ: ילדי כיתת גן החובה (עשרים תלמידים) וכיתה א' (תשעה תלמידים) נמצאים בחדרים במתחם העליון, וההורים הנרגשים מחכים לזמן ההפסקה הקרבה, כדי לבדוק את התאקלמות הצאצאים.
אסתי, אימא של רביד בת השש, מספרת לי שמוקדם יותר הילדים נכנסו לכיתות וכל אחד התיישב במקומו. "הכיתה מקסימה ושונה מאוד במראה מכיתות בבתי ספר רגילים", היא אומרת. לאחר הכרת הכיתה, נערך טקס עם הילדים ובמסגרתו ליווה המחנך את הילדים דרך השער והעניק להם פרח.
במפלס התחתון של המבנה נמצאות שתי קבוצות ילדי הגן.
שרית, אימא של יולי בן השלוש, הגיעה עם הפעוט רק לשעה וחצי של היכרות ביום הראשון. יולי המתוק משחק בתוך הגן עם האווירון שאבא בנה כמה ימים קודם לכן, ועם כלבי הים שאימא תפרה. בין לבין, הוא תופס עמדת תצפית ובוחן את הנעשה סביבו.
שרית, נראה שהגן לא ממש גמור עדיין, לפחות לא חיצונית, זה לא הכעיס אותך הבוקר?
"כשאתה חלק מהעשייה, אתה לא נותן לעצמך ביקורת כמו 'מוכן, לא מוכן'. המעורבות המוחלטת של ההורים בגן הזה גורמת לך להיות מאוד מחובר רגשית ופרקטית לנעשה".
ירקות טריים וגבינות
אופיר, אחד מהיזמים, מספר לי שבכיתות הגן יש בסך הכול שלושים ילדים, בשתי קבוצות של חמישה-עשר כל אחת בגילאי 1.8-3.5.
לדבריו, הם מרוצים מקצב ההתקדמות וההכנות. "נותר לנו רק לתלות את הצליות שאחת האמהות הביאה", הוא אומר בגאווה. "אתמול חיברנו חשמל, בזק, את יודעת, דברים חיוניים".
אורנה, גם היא מהיזמים, מספרת שיש תפוסה של שישים ילדים כרגע, כאשר בתפוסה מלאה יש מקום לעד שבעים וחמישה ילדים, כך שיש עדיין מקום. "אין ספק שבשנה הבאה תהיה רשימת המתנה", היא מבהירה לאור הפניות הרבות וההתעניינות הגדולה במקום.
מבט מבפנים מגלה את ילדי גן החובה בשעת ארוחת הבוקר. הם ישובים בשקט מסביב לשולחנות ונהנים מלחם אותו אפו אתמול במו ידיהם.
"המעורבות המוחלטת של ההורים בגן הזה גורמת לך להיות מאוד מחובר רגשית ופרקטית לנעשה" |
ירקות טריים וגבינות משלימות את הארוחה. אייל בן השלוש, אחיה של אלונה בת החמש, אוכל ומורח את הפרצוף בגבינה לבנה. אלונה ושאר יושבי השולחן צוחקים מהמחזה. הילדים שקטים ורגועים ואוכלים בתיאבון.
בחדר הסמוך, מספר ילדים שלא התאקלמו עדיין והצוות עוזר להם להרגיש בנוח בעבודות נגרות.
ביקור בגן הילדים הצעירים יותר מגלה חלל נעים ומזמין. השקט שורר גם כאן. הילדים משחקים במעט הצעצועים הפזורים מסביב, אותם יצרו כאמור הוריהם מספר ימים קודם לכן, והבכי האופייני ליום הראשון נפקד מחלל החדר.
שלום כיתה א'
איילת, הגננת של גן הדקל, מספרת שהקטנים (2.5-3.5) מקסימים. מדי פעם מגיע אליה פעוט מאושר ולוקח ביס מירק טבול בגבינה או מעוגייה אורגנית.
איילת גם מסבירה לי כי מיעוט הצעצועים מכוון. "הכוונה היא לא להציף את הקטנים בגירויים, כדי שהם יוכלו להתמקד ולמצות פעילות מסוימת ולא לדלג מדבר לדבר".
כשאני שואלת את יולי אם הוא רוצה הביתה או להישאר בגן, הוא פוער זוג עיניים תוהות ומשיב מיד, "בגן".
והוא לא לבד. כמעט אף אחד מילדי קבוצות הגן לא רוצה ללכת הביתה בתום שעה וחצי שהוקצבו להסתגלות ביום הראשון.
קל להבין את הילדים. המקום נעים ומזמין ונותן תחושה נינוחה של בית יותר מאשר בית ספר.
בהצלחה לילדי בית חינוך אביב ולבית החינוך עצמו בשנתו הראשונה!
|