מכבי קביליו יפו לבשה חג. המראות והאווירה מהמגרש בנתניה הזכירו מראות נשכחים אי שם מבלומפילד בליגה ג'. הרגשה של אופוריה, של התרוממות רוח, של מאורע נדיר. כ-2500 יפואים היו שם בשביל מכבי קביליו יפו ברגע המכריע הזה. הם הגיעו נרגשים וחוששים. אופטימיים אך דאגניים. דמיינו לרגע את שמחת הניצחון וברגע האחר את ההפסד שעשוי להגיע ולגמור את העונה.

שלושה אוטובוסים יצאו מיפו. הם היו מלאים באוהדים, בילדי מחלקת הנוער ובילדי האולטראס. במגרש הכול כבר מוכן לחגיגה. התפאורה הולכת ונשלמת ככל ששריקת הפתיחה מתקרבת. בלונים, סרטים, בדים בצבעי הקבוצה, תופים ושאר אביזרים כבר מוכנים. המשחק נפתח. אנחנו מבינים שמדובר ב-90 דקות גורליות. אנחנו מבינים שהגענו לבאר ואנחנו רק צריכים לשתות ממנה. נכון שניצחון עדיין לא מבטיח לאומית, אבל לכו תדעו.

דקה 7. סוויסה שולח את אודינקה שמנער את שוסט אך מחמיץ מול בויטר. בדקה ה-10 מקיימים כהן צדק ומרציאנו דאבל פס נהדר באגף שמאל, האחרון מעביר מסירה טובה ימינה לברקוביץ שממפתן הרחבה בועט החוצה. בדקה ה-28 מחזיר דנן כדור רע לשוער, מולכו משתלט אך אלון יוצא טוב ומונע ספיגה.

דקה 39 אסי עולה ליתרון. דנן מסתנן בין בלמי יפו ונוגח עם כל הלב לרשת, 1-0 לגלבוע. התקפה לפני השער. עידן דוד נעמד מול עמרי אלון שוער גלבוע וחייב היה לכבוש אך בעט מעל השער. כשלא כובשים סופגים. שוב אנחנו מפגרים במשחק פלייאוף. טוב אנחנו כבר רגילים לרדוף אחרי היריבות שלנו. זה מוציא מאיתנו את המיטב. אנחנו אוהבים לשמוע את ההתגרות של הקהל היריב לאחר כיבוש שער יתרון, אנחנו יודעים בלב שלא רחוק הרגע שנגמול להם ונגרום להם לעזוב את היציע בבושת פנים. המחצית מסתיימת אנחנו מוחאים כפיים לבחורים. הם הציגו מחצית לא רעה.

המחצית השנייה נפתחת. אודינקה הניגרי נשלח לרחבת יפו. הוא מנסה לעבור את סבג ונופל. בוחבוט מצביע על הנקודה הלבנה. ביציע הלבבות ברצפה. אנחנו רגילים לפגר, אך לא רגילים לפגר בשני שערים. הבור נראה פתאום עמוק וללא פתח יציאה. אתה מנחם את עצמך שבכל זאת עשינו הרבה מעבר למצופה ושמגיע לגברים האלה כפיים בסוף. הכול קורה בשניות, זה פשוט רץ לך במוח. ואז הקוון מרים את הדגל. הוא קורא לבוחבוט ואומר לו שאודינקה צלל ושסבג לא נגע בו. יש אלוהים, אין פנדל, צהוב לניגרי. המומנטום מתהפך. יפו מחזירה לגלבוע על המחצית הראשונה, אז עידן החמיץ ודקה מאוחר יותר דנן כבש.

בדקה ה-51 מוכשל סולי צמח מרחק 30 מטרים מהשער. כהן צדק מזיז את כולם, הוא יודע שזה הרגע שלו. עידן כבר מוכן. הוא כבר התחיל לשגע את אלון. כהן צדק בועט לפינה הקרובה. הכדור באוויר ומהיציע נשמעות כבר שאגות "יש" אדירות. אלון נוגע אך הכדור לא מכיר כלום חוץ מהרשת, הוא נושק לו ונשכב שם, יאיר עשה זאת שוב. איזה מאסטרו. 1-1. ביציע תוהו ובוהו. כולם מסוממים. רועי יום טוב נוקע את היד. אבירם נחתך בבטן. כלום לא חשוב. העיקר שיאיר כבש. אנחנו שוב בחיים! הקהל בטירוף. הם רוצים ומצפים למהפך. 



בפועל קורה בדיוק ההפך. יפו נלחצת אחורה. גלבוע מניעה כדור כמו ברצלונה. אודינקה נראה כמו דרוגבה וסוויסה כמו בניון. דקה ה-67 סוויסה מזעזע את הקורה בפצצה מחוץ לרחבה. חמש דקות חולפות שוב סוויסה מרחוק בויטר הודף לקרן. דקה 76 שוסט מקבל בימין מדוד ומהרחבה בועט/מוסר הכדור חומק ליד העמוד. דקה לפני נכנס למגרש מוחמד חטארי במקומו של מולכו. דקה 84 סוהיב נכנס במקום מרציאנו. מתקרבים לסוף.

הקהל האדיר תומך ודוחף את הבחורים. המתח ביציעים שובר שיאים. אחד רוצה הארכה. אחד רוצה הכרעה. אחד עם ידיים על הראש אחד מסתכל לשמים. דקה 86. הכדור מגיע לבני שרקט. השער האחרון שלו הובקע בעונה שעברה בבקעת הירדן בפצצה מצד שמאל. בני מכין את הרגל ושולח כדור חד לפינה הימנית של אלון, 2-1 גדול למכבי קביליו יפו.

המהפך הושלם, שוב יפו כובשת שער מכריע בדקות הסיום, כן זאת קבוצה של ווינרים, המזל הולך עם הטובים לא? אקסטזה בנתניה, אנחנו רוצים את השלישי. שער השוויון של אבי מלכה האילתי עדיין יושב לנו בראש. סולי ארוך לסוהיב שמקיים דאבל פס עם ברקוביץ. האחרון מכניס כדור חד לרחבה ומוצא את המחליף השני, כן מוחמד חטארי הנהדר שמקרוב מרים את הרשת, 3-1 ליפו, עוד נוק אאוט מבית היוצר של השדים הלבנים. דקות ארוכות של חגיגות בסיום. אלפי אוהדים מריעים לשחקנים שמגיעים קרוב קרוב. קשה לתאר את השמחה. זאת שמחה אמיתית, טהורה, נקייה. מכבי קביליו יפו, תודה.

משה אוננה וגבי בורשטיין ניצחו בקרב המוחות. הם הגיעו עם תוכנית משחק מסודרת. הספיגה קצת שיבשה את התוכניות, אך לא אוננה וגבי הם מאמנים שיילחצו מפיגור. הם הציבו שמירה הדוקה על אודינקה. סבג שיתק אותו. קובי סוויסה הצליח להגיע למצבים שלו, אך לא השכיל לכבוש. כהן צדק הוכיח כי הוא מסוגל להוביל את יפו העונה עד הסוף. הוא מחלק כדורים גדולים לחבריו. הוא מנהל בחכמה את ההתקפות. הוא לא מפסיק לבוא לכדור וכמובן כובש שערים מכריעים.

סולי צמח. אם חשבנו שהוא היה טוב נגד אילת ומלאכי הגיע המשחק, הוא הוכיח את הכישרון הענק הטמון בו. הקשר הוא המנהיג הבלתי מעורער בקבוצה. במחצית כשיפו ירדה בפיגור הוא מחא כפיים לחבריו, דרבן את כולם וקרא להם להגיע מהר לחדר ההלבשה כדי להתכונן למחצית השנייה. הוא עלה פצוע ונראה השחקן הכי כשיר על הדשא. הוא הציל כדורים אבודים. שם את הגוף לכל קרב. ביכולתו הקרין על כל חבריו והחדיר בהם את האמונה שאת המשחק הזה מנצחים.

למוחמד חטארי מגיעות כל המחמאות. מזה תקופה שהוא אינו פותח בהרכב. מוחי אינו מוריד את הראש. הוא מתאמן חזק ומחכה לרגע שלו. הוא הכריע ליפו את המשחקים באילת ומלאכי. הוא נכנס בדקה ה-75 במצב של 1-1. הוא עשה מספר פעולות טובות והוסיף מסה להתקפה. בדקה ה-90 הוא הבטיח את הניצחון כשכבש את השלישי ותקע את המסמר האחרון בארונה של גלבוע. סוהיב פרג', עוד חילוף גדול של המאמנים היה המבשל למוחי, איזה ספסל יש לנו.

המחוז הצפוני חזק מהדרומי? תשאלו את פליקס נעים, הוא קיבל תשובה מוחצת. אסי גלבוע היא קבוצת כדורגל מצוינת. יש לה שיטת משחק. כל שחקן יודע בדיוק את תפקידו. הנעת הכדור שלהם היא תאווה לעיניים. הם יצטרכו להמתין לעונה הבאה כדי לחלום שוב על הלאומית. 

בשלושה משחקים רצופים תוך תשעה ימים כבשה יפו שלוש שלישיות. באמת קבוצה בלי התקפה. מכבי קביליו יפו היא קבוצה שיודעת לנצל את חולשות יריבותיה. היא יודעת לעקוץ כשצריך. היא יודעת ליזום כשצריך וכן היא יודעת גם להתגונן. היא מוכנה לכל תסריט שעשוי להתפתח ועל זה מגיע שאפו ענק לצוות המקצועי וכמובן לשחקנים.

בשבוע הבא המלחמה נמשכת. צמד משחקים עם הכוח ר"ג ייקבע מי תהיה הקבוצה שתשחק בעונה הבאה בליגה הלאומית. כל העונה בכינו על המיקום. קינאנו בירושלים. הכול נמחק ושייך להיסטוריה. אנחנו כפסע מהגשמת חלום ואנחנו לא ניתן לאף אחד להעיר אותנו.