אתמול קברנו את דניאל יופה.
התכנסנו על הרציף בנמל יפו ליד מזח 5 וחיכינו לישראל מ"ישראל והים" שיחזור מהפלגה עם קייטנים, כדי שנעלה על הסירה שלו ונצא מבין שורת סלעי אנדרומדה אל הים הפתוח.
דניאל מת כבר לפני שנה. הוא תרם את גופתו למדע, וביקש שאחר כך ישרפו אותו ויפזרו את האפר בים.
כך עשינו.

איש גדול היה דניאל ואחד מהאנשים ששווה לקרוא להם חבר.
הוא למד פילוסופיה והיסטוריה בג'נובה ושם גם היה אחד ממארגני ומנהיגי מהפיכת הסטודנטים שנולדה שם ב-1967 ואחר כך ב-1968 התפשטה לכל אירופה.
כששאלתי אותו פעם למה, הוא אמר שהתאהב בדניאלה ולא ידע איך להרשים אותה ולכן ארגן מהפיכה.
המהפיכה אכן הרשימה את דניאלה והיא יצאה איתו להקיף את העולם ביאכטה.  

הוא היה ימאי מצוין. איש שלא פוחד מכלום. סיפור אחד, על כניסה למעגן מסובך בדרום סודן בלי מנוע שמעתי ממנו. בים האדום יש שוניות חדות וטורפות. זה לא קל להפליג נגד הרוח והגלים הקצרים, לחצות את באב אל מנדאב, תמיד היו שם פיראטים.  

מאז שהגיעה היאכטה, היא עגנה במזח 5.
שם גם גדלו הילדים. דון שלח מכתב להלוויה. שני הבנים באיטליה. "ישנתי מטר וחצי ממך במשך 17 שנים. היית הדבר הראשון שראיתי בבוקר והדבר האחרון לפני שעצמתי את עיני. ואתה ודניאלה הייתם מקור הכוח שלי, הידיעה שהכל אפשר ושתנצחו כל סכנה."

הצניעות. לגדל משפחה ביאכטה. אופניים קשורים על הסיפון.
עבודת הכפיים שאינה נסמכת על איש. המצאת המשחקים אותם ייצרה דניאלה בסטודיו הקטן ליד שוק הפישפשים ומכירתם לאורך השנים בנחלת בניימין.
החוכמה.
חוש ההומור הענק.
הפילוסופיה, ההיסטוריה שהיו בסיס של ידע ודלק למאבקים שדניאל הוביל בנחלה ובתל אביב בשיתופן של בינה מוכיח וגילה הרץ.
בינינו אמרנו שהיה שמח על המהפיכה הזו, המהפיכה שצפה כי תבוא ואמר כי רק הצעירים מסוגלים למהפיכות.
וגם הצעירים צריכים כמה זקנים ללא חת, שאין לשבור ולכופף אותם כדי שיתוו להם את דרך החתחתים של המהפיכה.

האם נצליח?
לא בטוח. אבל יש בשביל מה להילחם ויהיה תענוג.
צוואת המהפיכה.

איך אתה נפרד מחבר?
יש לוח ברזל קטן עם תמונת דניאל על מזח 5 שנושא את שמו.  

מול יפו, מול העיר העתיקה שבתים בה נמכרים בסכומי עתק, עצר ישראל את הסירה דניאלה פיזרה את אפרו של דניאל בים ואנחנו היטלנו וורדים לבנים ואדומים אל הגלים והרוח נשאה את בכיינו ואת צחוקו של דניאל.

דניאל בא מהים ליפו ולשם החזרנו אותו.
אבל יש כמובן אנשים שלא מתים. שכוחם בחייהם גובר על מותם. מתי מעט. ומנוחתם הנכונה היא הידעה שזרעו רוח והסופה בוא תבוא.