נעם בן חורין הציג את תערוכתו הראשונה בשנת 1975 ביפו והפעם הוא מציג תערוכה נוספת ביפו בגלריית חייק. בן חורין הוא אמן מעניין ומרצה בבצלאל. הוא רב-תחומי ומשתמש בציוריו גם בנושאים של אדריכלות. לדבריו, ציוריו הם סוג של כתבה בהם הוא צועק בשקט.

הוא "כותב"-מצייר בצורה אסתטית ומגדיר את ציוריו כסמי-אבסטרקטיים. את ציוריו הוא מגדיר כתקשורת עם העולם באמצעות התמונות.

אחד המאפיינים של ציוריו הם הגוונים. הציור "יושב" לו בראש ולאחר מכן הוא מעביר את מחשבותיו בציור. הטכניקה שלו היא צבעים שקופים, כאשר הוא מוסיף אותם אחד על השני עד שמתקבל הצבע הרצוי לו. 

הוא מצייר בצבעי שמן וכל עוד השכבות של הצבע מצטברים, כך משתנה הגוון. הוא בוחר מה להדגיש ומגיש את ציוריו בצורה הכי יפה שאפשר.

אין שמות על ציוריו, כי הציור מסתיים במוחו של המביט. כל אחד יכול לראות את התמונה בצורה אחרת ולראות בה תיאורים שונים. יש לפעמים הבדל במה שהוא רואה בתמונה לבין מה שהמתבונן רואה בה. 

אין צבע שחור בציוריו, כי השחור הוא הסוף. הוא משתמש בכל הצבעים מהבהיר ביותר עד הכהה ביותר, פרט לשחור. הדיוק בגוונים בא לו עם הניסיון. אין לו נושאים מסוימים שהוא מצייר.

 

לאחר הפסקה בה הוגש כיבוד עשיר, הופיעה אליזט, זמרת ישראלית-ברזילאית הנמצאת בארץ זה עשרים שנה. היא הופיעה עם להקתה הכוללת ארבעה נגנים. ברפרטואר שלה שירים ברזילאיים קלאסיים ועכשוויים מגוונים. 

לאליזט קול חזק ונעים מאוד. היא שרה גם שירים שחיברה בעצמה. שירים אלו מאוד קליטים, יפים ונעימים. שירתה מלאת קצב ושמחה המזמינים ומכריחים אותך לרקוד.

אחד השירים שהיא כתבה, "סי במול", נקרא כך כי היא אוהבת מאוד סולם זה. היא שרה את רוב השירים בפורטוגזית וחלקם באנגלית. יש לאליזט חן במה רב והיא משתמשת בו הן בזמן שירתה והן בהסברים הקצרים לשירים שהיא שרה. 

מעטים הם השירים הקלאסיים הברזילאיים הידועים לנו ואפשר לומר כי אליזט היא חלוצת השיר הברזילאי בארץ. היא שגרירת השיר הזה בישראל ושגרירת התרבות הישראלית בסיוריה הרבים בחו"ל. מתלווה לשירתה רקדן ממנטאו שהדביק בריקודיו גם את הקהל, שהצטרף לריקודים בקצב השונה והמשגע.

לראות או לא לראות: זמרת נהדרת שכדאי לשמוע. המקום מקסים ונותן אפשרות לבילוי בוקר שישי בצורה תרבותית, מגוונת ומעשירה את החוויות.