URBANIA

אוצר: ערן טמיר- טאוויל

פתיחה: 08.01.15 בשעה 20:00  נעילה: 12.02.15

 

" מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד, וְאִם כְּבָר לְבַד אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה "

(מיכה שטרית, החברים של נטאשה)

 

אדריכלים רגילים לראות את העיר, משורטטת ומצולמת, מוקפאת וריקה מאנשים. קל לשכוח לפעמים  שעיר אינה אוסף של מבנים, כבישים ומדרכות  או התגלמות של כוחות פוליטיים ופיננסיים בבטון ובאבן, אלא בראש ובראשונה ריכוז גדול של אנשים המצויים, כפי שכתב הלל שוקן, ב'אנונימיות אינטימית'.

 

תצלומיו של נחום שוץ, שצולמו בישראל ומחוצה לה, תופסים את האינטראקציה המתמדת בין האנשים והעיר ומחזירים את האנשים – פרט או המון – אל מרכז המבט. אך האנשים אינם קפואים  אלא מצויים בתנועה מתמדת - ברגל, בדרגנוע או ברכבת התחתית. שהרי המרחבים הציבוריים של העיר הם בסופו של דבר מרחבים של תזוזה ולא של השתהות. המגע העירוני, האנונימי, הוא במידה רבה מגע המתאפשר רק בזכות התנועה המתמשכת, ואילו העצירה  -שיוצרת היכרות - מערערת את האגביות שבמפגש.

 

בתרבות אדריכלית המקדשת את הבית הפרטי או המוזיאון, מקומות שבהם הנוכחות האנושית היא תמיד מועטה או זהירה, ממקדים התצלומים של שוץ את המבט בארכיטקטורה שמנהלת גודש: גודש של אנשים, עומס של פרצופים, של פרסומות ושל גירויים ויזואליים; גודש שמאפיין את הקפיטליזם הגלובלי של הערים הגדולות ברחבי העולם. המפגש הזה, בין המרחב האדריכלי לבין המסה של ההמון, כאילו מגדיר עבור האדריכלות, שבעשורים האחרונים תומרנה למעמד של קישוט לא מזיק, תפקיד משמעותי יותר ככלי לניתוב וליצירה של התנועה ושל המפגש האנושי בעיר.

 

נחום שוץ, יליד 1938, אדריכל פעיל מ- 1968.

למד צילום בבית 'דיוקן' אצל יענקלה בורשטיין.

הציג בתערוכות קבוצתיות. בשנת 2008 הציג תערוכת יחיד תערוכת יחיד 'רישום באור' בגלריה מיכל מר בזיכרון יעקב.