|
זיקוקין – אוהד שאלתיאל
פתיחה: 20/05/16 בשעה 12:00
נעילה: 20/06/16
אוצרת: חנה קומן
בסדרת ציורים רחבת היקף, מקפיא אוהד שאלתיאל את מופע האש המרהיב בשמים כרגע האוחז תופת ושמחה.
פחם עץ, גופרית צהובה וחנקת אשלגן, הם החומרים מהם עשויים זיקוקים. הם פולחים את השמים בליל חגיגות עצמאות בכל הארצות אצל כל העמים ומהווים סמלים לאקסטזה חייתית ופראית ולרגעי אושר צרוף ושחרור. כבר חצי יובל מבלה שאלתיאל את קיציו באמריקה. כל ארבעה ביולי הוא עד למחזה הראווה הפירו-טכני שמפיקים האמריקאים, הנמשך כשעה, וחווה את שדה הקרב שלו. אור בוהק ורעמי תותחים, הריחוק מהמולדת, החגיגה והשמחה של האחרים, נטענים בזיכרונות הרי גורל ופוערים בנפשו דיסוננס שאותו הוא מבקש ללכוד בעבודתו.
פחם, זפת, צבעי שמן ומים, חריטות ושריטות על בד ועץ, הם החומרים והטכניקות ששאלתיאל משתמש בסדרה כדי ללכוד את ההבזק שבין העילאי לטראומטי. בשלב הראשון, שופך שאלתיאל את הזפת על בדים גדולים או ניירות קטנים, והופך את המצע לאופל. מתוך הצורות והרבדים שיוצר החומר השחור באופן כאוטי, הוא לוכד בדיוק רב, בצבעי שמן מדולל או בצבעי מים, את הדימוי הצבעוני והשמח: את צורת הזיקוק המפציע בשמים, את הנוף הזוהר הנגלה להרף עין ואת האור השוטף את האדמה. הכאוס מכתיב את הסדר ממש כמו שהמפץ הגדול יצר את הבריאה. פרדסי השרון, יערות הכרמל, אמריקה ועזה צצים מתוך הבד כבמופע קסמים.
ההשתאות, הפליאה והשמחה מתחלפים בכאב הזיכרון, כאשר בבואו להשלים את הדימוי, שורט וגורע שאלתיאל את המצע והופך את הבד למצולק ואת הנייר למתפורר.
תוהו ובוהו, בריאה והרס הקיימים תמיד במחזור היצירה של שאלתיאל והמושפעים תדיר מקורות חייו, באים בסדרה הזו לאיזון מרהיב עין, כמו בשירה של דליה רביקוביץ' "כתמי אור" (מתוך אהבת תפוח הזהב) בו היא מתארת את האהבה ענוגה והתשוקה גדולה בין האפל לזוהר.
וּבַחֹמֶר הַזֶּה הָאָפֵל נִטְבָּעוּ כְּתָמִים שֶׁל אוֹר...
וְיֵשׁ אַהֲבָה עֲנֻגָּה בֵּין הָאֹפֶל לְבֵין הַזָּהָב.
וְהֵם חֲבוּקִים וּשְׁלֵוִים וְאֵין בָּהֶם קוֹל וּמַשָּׁב
וְהָאוֹר מְנַטֵּף וְנוֹשֵׁק אֶת הַחֹמֶר הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו
וְהָאֹפֶל הוֹפֵךְ אֶת גּוּפוֹ כִּבְאֵר לְכִתְמֵי הַזָּהָב.
שעות פעילות: ימים ב'-ו'- החל מ-11:00
|
