יפה עשתה לה עיריית תל אביב ששמה את הדגש לאחרונה על פיתוחם של אזורי בילוי בדרומה של העיר, כמו מתחם התחנה ושוק הפשפשים.

גולת הכותרת במפעלות הקיץ היא אירוע הקיץ השנתי – "פשפשוק", המתקיים בלילות חמישי מעתה ועד סופו של אוגוסט והופך את סמטאותיו של שוק הפשפשים למתחם בידור, בילוי והנאה ולא דווקא ליאפים, אלא לעם ישראל כולו.

 

וכך שוק הפשפשים שביפו הולך ומתפתח למתחם בילוי, וסימן לכך ניתן למצוא במספרן הגדל והולך של המסעדות ובתי הקפה הצצים שם חדשות לבקרים – כולם הולכים בדרכו של קפה "פועה" האגדי, הפועל שם מזה כמה שנים וקרוב לוודאי שבהצלחה ניכרת.

 

עוד אנו מסתובבים בשוק ומחפשים מקום ישיבה באחת ממסעדות החומוס הפזורות במקום ולנגד עינינו, בפינת עולי ציון ורח' מרגוזה, צצה ועלתה מסעדה חדשה ובלתי מוכרת בשם "איטלקייה בפשפשים".

וכשאני רואה איטלקייה, גם היא רק מסעדה, אני חייב לבקר בה.

 

לבה של "האיטלקיה" הוא בר עם כסאות גבוהים מסביבו ושולחנות הפזורים ברחוב ומכוסים, איך לא, במפות משובצות אדום לבן.

ההמולה שמסביב, המלצרים המתרוצצים בין השולחנות והריחות הזכירו לנו מסעדה דומה, עממית, בשוק של נאפולי, בה סעדנו אחת מארוחות הצהריים המהנות ביותר באיטליה.

 

התפריט שהודפס על דף נייר פשוט הציג מספר מצומצם של מנות (5 מנות פסטה ו-5 פיצות שונות) ולשאלתי, הוסבר לי שמדובר בתפריט מיוחד לערבי ה"פישפשוק" ושתפריטה הרגיל של המסעדה עשיר וקורץ יותר.

 

רמת הרעב שלנו לא הותירה מקום לפקפוקים והשולחן הראשון שהתפנה נתפס על ידינו, לאחר מאבק קצר.

 

בגלל דלותו של התפריט החלטנו להתחלק במנות וכך בחרנו - אני בפסטה "חונקי הכמרים" ברוטב פטריות וזוגתי בפיצה פפרוני.

כוס בירה איטלקית "פרוני" ומים מינרליים השלימו את הבחירה.

 

פסטה חונקי הכמרים (Strozzapreti)* היא פסטה טיפוסית לאיזור מרכז איטליה.

זוהי פסטה קצרה, באורך של כ-5 ס"מ, המסובבת ונראית כמו בורג ארוך.

לרטבים בעלי תכולה מוצקה רצוי לבחור בפסטה ממשפחת הפסטות הקצרות, שבהן רוטב כדוגמת רוטב הפטריות יכול "להיתפס" ולהגיע לפה עם כל נגיסה, בניגוד לפסטות הארוכות כמו פטוצ'יני, למשל, שבהן הפטריות מחליקות מן הפסטה ישירות בחזרה לצלחת.

 

המנות שהגיעו הפתיעו לטובה.

בניגוד למקובל במקומותינו, הייתה זו פסטה איכותית (מתוצרת דה צ'קו).

פטריות השמפיניון שפוזרו ברוטב בנדיבות, היו טריות כמובן ולא כאלה משומרות, שבהן משתמשים לעיתים קרובות והרוטב עצמו הכיל גבינת מסקרפונה, שהיוותה בעדינותה השלמה מעניינת לפטריות הטעימות.

זו הייתה מנת פסטה מדויקת מבחינת זמן בישולה ועטופה ברוטב מעולה בדיוק במידה הנכונה, בניגוד למרקי הרוטב שאנו מקבלים לעיתים את הפסטה שרויה בהם.

 

הפיצה של זוגתי התגלתה כפיצה אמיתית, ללא כמות מוגזמת של גבינה או רוטב עגבניות ובצק שרודד כהלכה לעובי המדויק הרצוי.

פרוסות הפפרוני שפוזרו מעל היו גם הן מאיכות טובה וכך התקבלה פיצה מהנה ומשמחת.

ניתן לשער שלא הותרנו הרבה בצלחות ולולא הקהל שצבא על המסעדה וחיכה לשולחן שיתפנה, הייתי מתפתה ומזמין מנת פסטה נוספת.

 

מנת הקינוח - פנקוטה, הייתה מאכזבת לחלוטין, הן במרקמה, הן בחוסר הווניל בטעמה והן ברוטב המשמשים, כמדומני, שפוזר על פניה ולא הצליח לתרום לשיפורה.

 

לסיכום: אם אתם אוהבים מסעדות עממיות, עם אוכל איטלקי אמיתי ואותנטי, זה בדיוק המקום עבורכם.

אנחנו נהנינו מאוד והבטחנו לעצמנו לחזור בערב שקט יותר, לארוחה שלמה מן התפריט המורחב.

 

מנת פסטה 48-34 ₪

פיצה 40-36 ₪
לפרטים על מסעדת איטלקיה בפשפשים - לחצו כאן

 

*סיפור עממי מסביר ששמה של הפסטה נקרא כך על ידי בעלים איטלקיים זועמים שנשותיהן היו מכינות פסטות כאלה לכמרים במנזרים כחלק מתשלום דמי השכירות עבור משקיהם.

הגברים ששנאו לחלוק מלחמם עם הכמרים, איחלו להם שהלוואי ופסטה זו תגרום להם להיחנק.

לאתר האיטלקי של ג'אקומו - לחצו כאן.