באחד הערבים האחרונים בהם הלחות הפכה אצלי כבר לעור שני והניסיונות להקל עליה באמצעות מקלחות ובירה נכשלו גם הם, הלכתי לראות איך החצי השני חי והצטרפתי לארוחת ערב מלווה בטעימת יין משובח מבית היוצר של יקב כרמי יוסף.

 

לאירוע שהתקיים בחדר האירועים של 'wine&more' הוזמנו יחידי סגולה, כאלו שאת הרזומה המרשים שלהם מפארים בעיקר שלל כרטיסי פלטיניום לסוגיהם, ובניגוד לפשוטי העם, מקדשים מקררים בבית לאחסון יין עם תו מחיר של ארבע ספרות ומעלה.

אני עצמי הוזמנתי מתוקף המוניטין שלי כעיתונאית חוקרת רבת השפעה (אם כי יתכן שגם תחנוני לעובדי המקום עשו את שלהם) - לבשתי את מיטב חיקויי ויצאתי לבדוק - הכצעקתה.

 

הערב מתחיל בעצלתיים והשולחן הארוך מתמלא לאיטו: גברים בגפם, זוגות צעירים, זוגות שהיו צעירים פעם, חבר'ה יוצאי ברית המועצות שמאכלסים שולחן עגול משלהם ואני, אמתכם האנינה.

חששותיי מערב משמים עם סף עפיצות גבוה התעמעמו מעט לנוכח מנחה הערב, צעיר שווה מראה במיוחד; איגי אלוני, ואני מתמקמת קרוב לצלחת. שלו.

גם יחוסו כדור ההמשך למייסדי היקב סייע לו בהחלט להפוך לתקוות הערב, מבחינתי לפחות.

מימיני ממוקם צעיר נוסף שהגיע בגפו, שמאוחר יותר מתגלה כיזם נדלן מצליח (כמובן!) המסייע לי באבירות לטעום מצלחות המטעמים המרוחקות ממני.

 

ממולי, בגפו נוסף, שלאחר חקירה באמצעות לחץ מתון מתברר כאיש כספים של רשת היין, אשר הגיע כצ'ופר על עבודתו המסורה.

אוקיי, שלושה גברים מטווח אפס ועוד אפילו לא התחלנו לשתות. לא רע בכלל!

 

איגי מתגלה כמרצה בקיא וחינני המצליח להפתיע אפילו אותי, ניצולת ערבי יין רבים, באנקדוטות וסיפורים מעניינים מהווי היקב.

מתברר כי יקב כרמי יוסף הוקם הודות להכלאה משובחת של שלוש משפחות: ברבדו- עליה גם קרוי ליין היינות של היקב, ושוסיוב: שניהם אנשי אקדמיה המתמחים באספקטים שונים של יין.

השלישי בחבורה הוא חתנו של שוסיוב - ארקין, שיחד עם שוסיוב אחראי גם לגנים החקלאים בשידוך- שמתבטאים בייחוס של מאה ועשרים שנות חקלאות בתחום הכרמים.

 

אנחנו מתחילים בשרדונה צונן ומשובח העשוי מ100% ענבי שרדונה, תפיסה המאפיינת את מרבית היינות ביקב, שאינו משתמש בתערובת (בלנד) של זנים, כלומר - כל יין מיוצר לפחות

מ 85% פרי של זן אחד.

איגי מסביר שהשרדונה הקלאסי הוא בדרך כלל יין 'כבד' יחסית. לא זה המקרה שלפנינו:  הטעמים המורגשים הם טעמי פרות ולא חבית, תוצאה ישירה למיעוט זמן השהייה בחביות

(רק שלושה חודשים - שנותנים את ה'עומק' ההכרחי ליין).

הוא ממשיך ומסבר את אוזננו כי יקב כרמי יוסף היה היקב הראשון בארץ שייצר שרדונה ללא חבית, עובדה המתקבלת אצלי בשוויון נפש אך בהתפעלות בקרב שכניי לשולחן.

 

אם התיאורים המפתים על השרדונה עשו לכם חשק, אזי צר לי לבשר לכם שכל הסדרה שיצאה בינואר, אזלה בשוק כבר במרץ.

בכלל מסתבר כי יקב כרמי יוסף מייצר כמות קטנה יחסית של יינות מידי שנה - כארבעים אלף בקבוקים בלבד.

 

באותו זמן צצים על השולחנות מיני מזטים: ירקות, גבינות משובחות, מטבל חצילים ועוד, ממטבחה הסמוך של מסעדת רוז'ט.

צוות החנות מזהיר אותי לא להתמלא ממנות הפתיחה, שרק מבשרות על המטעמים שיוגשו לשולחן בהמשך הערב.

אני בולעת את הרוק ומתפנה למשימה האמיתית לשמה באתי הערב: פלירטוט חסר בושה.

 

יזם הנדל"ן המצליח מספר לי, לשאלתי, שאת הידע הנרחב ביין רכש בשנים האחרונות, תוך כדי השתתפות במפגשים מהסוג של הערב.

גם שמאי הביטוח שהגיע אליו הביתה התרשם ממלאי היין המכובד, אשר טמון בשני מקררי היין שברשותו וחייב אותו באמצעי מיגון משוכללים.

היזם מוסיף ומספר שהידע הנרחב והטעם המשובח ביין הקנה לו מקום של כבוד בקבוצה המצומצמת של אניני טעם, המורשים להביא יין מהבית בזמן שהם סועדים במסעדות מסוימות.

אני מתרשמת כיאות ומתחילה לברר בעדינות אם הוא מעדיף אולם או גן אירועים.

 

תוך כדי אנחנו עוברים למרלו  2006, שמצקצוקי הסובבים אותי אני מבינה שגם הוא מן המשובחים.

אני מהללת את הצבע העמוק (והנדל"ניסט אכן מתרשם).

 

איגי ממשיך לספר שמה שקובע את איכות הענבים, בין היתר, הוא בית גידול עם הבדלי טמפרטורה גבוהים בין היום ללילה, בכל ימות השנה.

הוא ממשיך ומפתיע אותנו עם העובדה שחומרי הריח מרכיבים למעשה טעם של כל דבר.

כיום ניתן לחקות כמעט כל טעם שהוא באמצעים מלאכותיים. כמעט - מכיוון שיין לא ניתן לחקות, עקב מורכבות חומרי הריח שלו.

בעינב מרלו לדוגמא, יש בממוצע שלוש מאות חומרי ריח. אם המספר הזה הרשים אתכם, אז מה תגידו על ענב מזן קברנה, המכיל לא פחות מאלף ומאתיים חומרי ריח?!

 

המלצר עובר למנה העיקרית ואל השולחן מוגשים עופיונים ממולאים בתערובת סודית של רוז'ט  וקציצות שמנמנות. כולם טועמים ועוברים ליין הבא מרלו 2008.

זוהר לוחש לי באוזן שהשנים 2005-6 היו שנים מוצלחות יותר לדעתו. אני טועמת ומעמידה פנים שאכן הבחנתי בהבדל.

 

איגי עונה לשאלת אחת הנוכחות שעדיין מרותקת להסבריו, למרות כמויות היין הבלתי מבוטלות, שאורך החיים של בקבוק יין תלוי באורך זמן התססת היין לאחר תהליך מיצוי הנוזל מהענבים.

יין ממוצע מותסס כשבוע ימים.

סידרת ברבדו, לעומת זאת, מותססת במשך שלושה שבועות, עובדה התורמת לאיכות היין ולאורך חיים ארוך מהממוצע.

 

אנחנו עוברים לקברנה 2008 שהוא גם היחידי בסדרת היין שאינו 100% פרי קברנה, אלא יש בו 10% של מרלו.

סלחתי לאיגי על ה'מחדל' והמשכנו לשירז 2007.

 

החברה מסביבי ממשיכים להפגין בקיאות ומדברים על עולם ישן וחדש ביין, כאשר הגישה המסורתית הנהוגה באירופה למשל היא לא להתערב באופן מלאכותי בגידול הגפנים - לא משקים מעבר לגשמים שיורדים, לא גוזמים וכו.  

זאת לעומת הגישה המודרנית הנהוגה בארה"ב, שם לדוגמא, נהוג להתערב בגידול.

יקב כרמי יוסף הוא מאלה שהחליטו לצעוד עם הזמן ומספקים לגפנים את כל מחסורם.

 

איגי חושף בפנינו טריק בגידול גפנים ומגלה לנו שמאמצע אוגוסט מפסיקים להשקות את הגפנים. הגפן, שמחשבת כבר את קיצה לאחור, משקיעה את כל מה שיש בה בפרי, בדומה לאצן שנותן את כל מה שיש בו במטרים האחרונים, כך שהענבים שנבצרים לבסוף משובחים במיוחד(כל מה שאני מסוגלת לחשוב הוא עם השיטה עובדת לא רק בתחום החקלאות...).

 

המלצרים ממשיכים למזוג יין, בד בבד עם הגשת קפה ומעמולים (של רוז'ט, ברור, של רוז'ט) והשולחן הרוסי מקנח גם בסיגרים משובחים מהבית.

אט, אט מפיג הקפה החריף את אדי היין ואני מבחינה בטבעת מנצנצת על אצבעו של איגי, וגם טייקון הנדל"ן מתוודה בחברה ארוכת שנים והריון משמח.

אני מתנחמת בעוד מעמול (או שניים- אבל מי סופר?) ופורשת עם מעט הפאסון שעוד נותר לי, בעוד השאר ממשיכים לשתות ולנהל שיחה ערה על תינין ושאר ירקות.

 

אני משכנעת את עצמי שהענבים ממילא היו חמוצים ומתעודדת בסדנת הוויסקי שמחכה לי בשבוע הבא -  עם גברים אמיתיים, שמבינים דבר או שניים בסינגליות- מאלט או woman