|
לצאת לשתות ביפו זה לא רק מנהגם של תיירים שהלכו לאיבוד בשעה שחיפשו את תל אביב, היום זה חלק בלתי נפרד מהאופנתיות של חיי הלילה שלי, שלנו ואם אתם קוראים את זה, אז כנראה גם שלכם.
 פיקנטיות מעקצצתואיך אפשר שלא? בניינים מגניבים, מדרכות קדומות, שפע חניה ויצירתיות קולינארית בשיאה. נשאר רק לזכור לא לנעול נעלי עקב כדי לקפץ בחופשיות. אז נכון שאני בליינית יפואית שטרם יצא מחיתוליה, אבל כשניר צוק משיק תפריט חדש בבר היפואי שלו ג'אפה, אני משאירה את זהותי התל אביבית, מתניעה ובאה!
ניר צוק, האיש והמתחם, חי בנישואים קתוליים עם יפו העתיקה. הוא מיקם את הבר שלו בסמטה יפואית שמצד אחד מחזירה אתכם ביופייה האותנטי לפחות 200 שנה אחורה בזמן, ומצד שני לא מספיק רחוקה מהשעון והאבולעפיה כדי שלא תמצאו אותה.
בחלל שעוצב על ידי המעצב האיטלקי מרקו סברה, ששילב את האלמנטים העתיקים לתוך אווירת האלכוהול האפלולית בג'אפה, ישבתי על הבר שעשוי כולו מבוץ שממוקם על הרצפה שעשויה מלבנים מקוריות מהתקופה העותמנית, וטעמתי מהיצירתיות המגניבה של השף כחלק מחידוש התפריט שהוא עושה פעם בחודש.
| בסוף יצאנו מהבר בצעדים מדודים, נזהרות שלא להיכנס בדלת. חמישה סוגי קוקטיילים שונים בליווי של צ'ייסרים צבעוניים עם מינימום 50% אלכוהול, ותאמינו או לא, בבוקר למחרת לא שמעתי כלום מחברי הטוב ההנגאובר |
תתיישבו בנוחות, תחזיקו חזק ותכינו מפיות לריר, כי אנחנו יוצאים לדרך (ואני מבטיחה לכם, קצרה היא לא תהיה).
צלוחית של עשבים עם בוטנים, צלחת עם ערימה של ירקות יפהפיים עם צנונית בצל ירוק, עגבניות שרי ואפילו שומר, וצלוחית עם קוביות גבינה בולגרית בתוך שמן זית מעולה וכמה נגיעות של צ'ילה ירוק – הם ללא ספק הפתעה גדולה למי שרגיל לאוכל ברים רווי שומניות ומליחות.
זהו מסר חשוב לכל חתיכות תל אביב שחיות חיי דיאטה מהולים ברגשות אשמה: תבואו לסמטה של ניר צוק, את הפיגורה הוא לא יהרוס לכם!
צלוחית עם מלפפונים חתוכים תחת שכבה נדירה של טחינה סמיכה במרקם קטיפתי, חלקלק וטעם הכי מדויק הייתה כזאת מגרה שאפילו חברתי ה"לא אוכלת טחינה" התפתתה וטעמה.
מנת הסרדינים שהגיעו בפשטות נפלאה בצירוף כמה זיתים סגלגלים וצנונית טרייה, החזירו אותי לטיול הנפלא שעשיתי לפני שנה באיטליה. חצופים כאלה, בשרניים נפלאים ומלוחים בדיוק במידה הנכונה, דוז פואה ג'אפה, דוז פואה!
 בשרני וחצוף כמו באיטליה המשכנו ליהנות כמו אוכלות חסה מדופלמות ובלסנו קרפצ'ו של אינטיאס ורדרד שנפרס לרצועות דקיקות כמעט שקופות ואת שרימפס נואל – סוג של סלט משרימפס שהושחמו כלות על הפלנצ'ה ופוזרו בתוך תערובת חסות חתוכות לרצועות דקיקות, ועוד מיני דברים ירוקים השייכים למשפחת הירק.
עד כאן לחימום מנועים ועכשיו נעבור לאוכל.
רביולי כמהין במילוי גבינה בניחוח יערי של הפטרייה האהובה עליי מכל, היה לא רע בזכות המילוי וניחוחות שהביא עמו הרוטב, אבל את הבצק הייתי מרדדת עוד טיפה שיהיה דקיק יותר ואוורירי כמו המראה של המנה עצמה.
המנה הבאה הפתיעה אותנו קלות: סייף טלה עם גזר אפונה ואורז שהגיע כהר של תבשיל עם כמות נדיבה של שמנת חמוצה מלמעלה – מנה לחברה רעבים במיוחד, עצומה בגודלה ובעלת נגיעה עדינה של פיקנטיות מעקצצת, שבהתחלה כמעט ואינה מורגשת.
סגרנו את הארוחה עם גולת הכותרת של אותו הערב: מנה פשוט מדהימה של ניוקי שרימפס ועגבניות בשמנת. חתיכות לא אחידות של ניוקי אווריריים כמו עננים קטנים השתלבו מדהים עם פריכתם של שרימפס ורוטב השמנת שהיה יותר דומה לאחיו הרוזה בגלל העגבניות, היה עשיר, מלוח ונפלא!
 שומר על הפיגורה רגע, בכלל לא דיברנו על הבר. בזמן שניר צוק פיטם אותנו, חברות שומרות הגזרה, באפלוליות האינטימית והטעימה של הבר, מי שחימם, תידלק והפגיז את האווירה והמצב רוח היה ללא ספק רועי הברמן, שאחרי כמה מהרקיחות הנפלאות שלו הפך ללואי ועם הזמן התגלה כתושב שכונת פלורנטין, בר מזל שבבעלותו חצר עם בריכה מתנפחת.
בסוף יצאנו מהבר בצעדים מדודים, נזהרות שלא להיכנס בדלת. חמישה סוגי קוקטיילים שונים בליווי של צ'ייסרים צבעוניים עם מינימום 50% אלכוהול, ותאמינו או לא, בבוקר למחרת לא שמעתי כלום מחברי הטוב ההנגאובר.
אוכל קליל במרכיביו ועשיר בטעמיו, אווירה אינטימית נעימה והמון נשמה ואהבה גדולה ליפו הורגשה בכל פרט הכי קטן בג'אפה. השירות שזכינו לו היה מתוקתק ומלא במצב רוח צעיר ודינאמי, ששידר אהבה גדולה לכל מה שנעשה שם, כמעט כמו בחתונה קתולית אמיתית ביפו העתיקה.
|
מאת: לין לוי אורמן
