יום אחד, בארץ רחוקה, קם נסיך בבוקר ומחליט שהוא תרנגול. זוהי עלילת ההצגה "נסיך תרנגול" שמוצגת בימים אלה במרכז "נא לגעת" ביפו. ההצגה המבוססת על סיפור מאת רבי נחמן מברסלב מעבירה את המסר לפיו כולנו קצת "תרנגולים". למרות המרדף חסר הסיכוי של המאה העשרים ואחת אחר השגת שלמות, למעשה אנחנו רחוקים מאוד מלהיות חסרי פגמים ואולי טוב שכך. 

מרכז "נא לגעת" הממוקם בנמל יפו הוא כנראה המקום המתאים ביותר לעלות הצגה העוסקת בשונה שבתוכנו. במרכז הקיים מאז שנת 2002 עובדים חירשים ועיוורים כשחקנים וכמלצרים. המרכז מעלה הפקות מצליחות, מעביר סדנות לילדים ולמבוגרים ומפעיל "מסעדת חושך" ובית קפה עם מלצרים חירשים.

 

עדינה טל, מקימת המרכז, לא פגשה אדם עיוור שהוא גם חירש מעולם עד שהציעו לה להעביר סדנת תיאטרון לקבוצה של חירשים-עיוורים. 
"בזמנו אמרו לי שאם הקבוצה תחזיק מעמד כמה חודשים זה יהיה טוב, ובינתיים זה התפתח לעיסוק שנמשך כבר 12 שנה", היא אומרת. "דיברתי עם אנשי תיאטרון מהארץ ומהעולם והבנתי שאין בעולם תיאטרון כזה שיש בו שחקנים שהם עיוורים וחירשים גם יחד. ההצגה הראשונה עליה עבדנו התקבלה בהתלהבות והתחלנו לחפש מקום לשכון בו. 

אני זוכרת שהגענו לנמל יפו ביום גשום והגשם ירד גם בתוך המבנה כי הגג דלף. השגנו מימון מחו"ל דרך אגודת ידידים שיש לנו בשוויץ ויחד עם תרומות מהארץ והרבה יצירתיות שיפצנו את המקום. לקחנו כיסאות שנזרקו מאולם תרבות וריפדנו אותם מחדש, השגנו כלי מטבח ממסעדה שפשטה את הרגל ויצאנו לדרך".

ההצגה הראשונה שהעלו במרכז היא "לא על הלחם לבדו" שעלתה כבר 500 פעמים ועוד היד נטויה.

 

המסעדה גם היא מציגה חוויה לא שגרתית. המנות מוגשות בחושך מוחלט והסועדים מודרכים על ידי מלצרים עיוורים. לפני הכניסה למסעדה, הבאים בוחרים את המנות כאשר יש אפשרות גם לבחור מנת הפתעה ולנסות לנחש מה היא מכילה. האירוע מתרחש כולו בחושך מוחלט וחוש הטעם עובד שעות נוספות בזמן שחוש הראייה לא משחק תפקיד. 

"תמיד אני רואה בבית הקפה אנשים מחייכים", אומרת עדינה. "יש משהו בניסיון לתקשר ששובר מחסומים. יוצאים פה עם הידיעה הבסיסית שכולנו מוגבלים. השינוי שעובר על הקהל הוא לא פחות חשוב מהשינוי שעובר על מי שמשחק. אם מישהו ייצא מההצגה ויגיד רק 'איזה מזל שאני לא חירש או עיוור, למה אני מתלונן על הבעיות הקטנות שלי', זו הצלחה חלקית בעיניי. 

אם הוא ייצא ויגיד 'אין גבול לרוח האנושית ואין דבר שאי אפשר לשנות במציאות' ועם ההבנה שכולנו שווים וכולנו שונים ושאין אדם שאין לו מוגבלות אלא שאולי היא פחות נראית, ההבנה הזו יכולה להוביל לשינוי העולם. 

אני רואה לפעמים אנשים שמגיעים אלינו מתוך תחושת מצווה של 'בואו נפרגן לחלשים ונלך הביתה'. אבל באמצע ההצגה אני מסתכלת עליהם ורואה שהם מבינים במהלכה שלשחקנים יש את החוצפה להיות טובים ושזה דורש מהקהל להסתכל עליהם בגובה העיניים ולא ממקום של פטרוניות".

המרכז מציג סוג של שינוי עולם ודו קיום ומצליח להוות מקום שבו פועלים ועובדים יחד יהודים, נוצרים, מוסלמים ולאחרונה גם שומרונים זה לצד זה. "החירשות מחברת בין כולם", אומרת עדינה. "מי יודע, אולי אם כולנו היינו עיוורים או חירשים המצב שלנו היה יותר טוב".