"ג'אפה בר" הוא הבר במתחם של ניר צוק. כמו כל שאר חלקי המתחם (מסעדת "קורדיליה" וביסטרו "נועה" ) הוא שוכן בתוך בניין טורקי עתיק שנבנה במיוחד בשביל הסולטן לפני 300 שנה.

השעון ביפו גם נבנה עבורו, כדי שיהיה לו על מה להסתכל כשהוא קם.
בסוף הוא הבריז, הטורקי המנוול.
את כל המידע הזה נתנה לנו מאיה - הברמנית ומנהלת מקום, שהתייחסה אלינו מעולה. גם כי היא ברמנית ומנהלת מקום משובחת, אבל אולי גם כי היינו לבד על הבר.

כשמסתכלים על הבר כשיש בו אנשים, רואים שהוא יפה ורומנטי שכזה, אבל כשהוא ריק התחושה היא שבאפלו ביל - משתיקת הכבשים, עיצוב את המקום.
התקרה הגבוהה והאפורה, המסגרות המוזהבות על הקירות, והכורסא הזוגית בצורת לב קצת יותר ממפחידים.

מסתבר שיש הבדל דק מאוד בין משהו יפה למפחיד.
נניח, בחורה עם רימל על הריסים - יפה. בחורה עם רימל על השפתיים -מפחיד.
ג'אפה בר עם אנשים בתוכו - יפה. ג'אפה בר ריק - מפחיד.

קשה לקבוע אוירה של מקום כשהוא ריק, אבל אפשר לבחון את הדברים האובייקטיביים.
הבר הוא אחלה. גדול ומרווח בסגנון הפיק אפ אבל עם המון מקום לשבת.
בחוץ יש כורסאות נוחות למעשנים. בירות מהחבית יש רק גולדסטאר אמנם, אבל יש מבחר ענק של יינות, בירות בבקבוק, וכמעט כל דבר בתחום האלכוהוליה.

באתי עם חברי הטוב טל שהיה מרוצה ממצב הבר, יען כי הוא פוחד מפיגועים.
התחלנו עם קוקטיילים.

אני הזמנתי "בוחא ליים", אחד הקוקטיילים שהתיירים הרבים שמגיעים לפה בקיץ מזמינים.
הבוחא הוא מין שיכר תאנים, שבא מעולה עם הליים ונענע.
טל הזמין "מוחיטו" חלש, כיאה למישהו שפוחד מאירועי טרור, וגם יצא מרוצה.
כל קוקטייל על 35 ש"ח, מחיר סביר לבר מעוצב.

היתרון הגדול של ג'אפה בר ומיקומו הוא השם של הבעלים. יעני, אחלה אוכל.
למנת פתיחה הזמנו "סלט עגבניות עוקצני עם קיווי" שהיה מעולה.
הבצל הירוק עם הפרמז'ן והפוקצ'ה הום מייד היו משובחים (19 ש"ח למנת פתיחה, 15 ש"ח ללחם).
מאיה נתנה לנו לטעום מרק בטטה קר. למרק היה טעם אגוזי, שעשה אותו מעניין אבל אולי בכל זאת הוא עדיף חם.

השוס הנוסף באוכל הוא שאפשר להזמין מנות גם מקורדיליה השכנה. אז לקחנו רביולי כמהין מבצק חלמונים, כבד וטעים בטירוף (54 ש"ח). לא אוכל בר טיפוסי, אבל היי, כמהין.

בינתיים הזמנו בירות.
טל שתה שליש גולדסטאר ב-17 ש"ח, מחיר סבבה לגמרי.
אני הלכתי על בירה אמריקאית שנחשבת יוקרתית כי היא מיוצרת בתהליך שנמשך מעל חמישה שבועות לעומת שלושה שבועות בבירות רגילות.
סמואל אדאמס (26 ש"ח) היא בירה מרירה, טעימה ועוקצנית (כנראה שזה מדבק, שתי דקות אצל ניר צוק ועוקצני נשמע כמו מונח מעולה לתאר כל כך הרבה דברים).

לקינוח לקחנו עוגת שוקולד עם מלח ים אטלנטי. היה טעים, אבל שנינו הסכמנו שעוגת שוקולד ללא המלח, טעים יותר.
מוס השוקולד הלבן שטעמנו היה מעולה ולא הייתי מוותר שם על השוקולד הלבן.

גוגל טוק
בסיכומי בר חשוב שיהיו כמה מילים למחפשים מקומות בגוגל.
 אם מישהו מחפש "בר לדייטים" זה מקום מעולה.
אם מישהו יחפש "בר לבוא עם ארבעה תיירים גרמנים", אפילו טוב יותר.
תיירים חולים על גולדסטאר (בדוק), ויחד עם הבניין היפואי והאוכל הם יכתירו אותך לפיהרר מיד. 

לולא העיצוב, זה גם היה אחלה בר לבוא אליו עם חברים.
אחרי שתי סמואל אדאמס תוכלו להרגיש בנוח להתחיל עם התיירות שיגיעו לבד. חשוב לזכור לספר להן את הסיפור על הסולטן. תיירות חולות על היסטוריה (גם בדוק).
אם לא תעשו את זה, מקסימום תדפקו הערות עוקצניות על העיצוב.

כן, זו המילה הכי טובה לסיים את מה שהתחלתי ב- Jaffa Bar,  עוקצני.

הכתבה באדיבות אתר תל אביב סיטי