אפתח בגילוי נאות - לא הייתי אורחת של מסעדת סיפו ולא הוזמנתי לשום אירוע יח"צנות שלהם.
מצד שני, גם לא שילמתי. אבא שילם (והוא הגבר היחיד שמשלם עלי ever, אה... אלכוהול לא נחשב).

 

שרימפס, קלאמרי או שרימפס וקלאמרי
כשההורים שלי מגיעים לעיר, זה בדרך כלל נגמר בשרימפס, או קלאמרי, או שרימפס וקלאמרי וכך גם הפעם.
אמא הכינה אותי יום קודם: יש להם הצגה, הם מגיעים וירצו לאכול וחבל שאטרח. הפעם הסכמתי כי אחרי השבוע המעעיייייף שעבר עלי, באמת שלא התאים לי לבלות שעות במטבח.
הם הגיעו מוקדם ובילו והסתובבו ולקראת שעה שתיים התחילו להלחיץ עם "איפה נאכל?"... זה צריך להיות מהים ולאבא שלי התחשק יפו.

אם משהו לא חסר ביפו זה מסעדות ים, אבל דגיה מעופשת או אפילו כזו שהתחפשה לאחרונה לטברנה כי נהיה טרנד, לא התאימה לי. שמן מגורז, דגים משלשום, צ'יפס דלוח. NO! (נכון יותר החלטי מ-"לא!"?)

סיור מקדים ולדרך
ערכתי סריקה קצרה של המסעדות ביפו שאני מכירה... מהן מסעדות ים ו.. בינגו. לא. סיפו. כן.

נדלקתי לראשונה דווקא על הדף שלהם ב- FB. יש להם שם גלריית תמונות מעוררת תאבון, שעושה חשק לרוץ לשם ואכן רצתי עם חברה, לטעימונת של קלאמרי ודרינק וראיתי כי טוב ואפשר להביא את ההורים, אז הלכנו...

לא לפני שהאכלתי את הילדים. לגמור לאכול. ללעוס מהר. נו... ורדפתי אחריהם עם מערוך שיתלבשו כבר. ו-לא זה לא זמן טוב ל- FB, אפילו לא לבדיקה קצרה. לנתק את הטלפון. לנעול נעליים. לא - אין מצב שאתה יוצא עם החולצה הזו, קור אימים בחוץ ויש עליה כתם...... הצלחנו לצאת בסוף וזה היה אפילו לפני שיצאה נשמתי.

דרמה מספר 1
התשאלו מי מאכיל את הילדים לפני מסעדה? שמא יש פה איזה אוקסימורון או דבר והיפוכו?
אז זהו, שבסיפו המנות קטנות ושני המתבגרים גומעים דליים ולא נודע כי בא הדבר אל קרבם.

וגם אין שם קלאמרי מטוגן.
 זו היתה העילה לדרמה 1 # - איך העזתי להביא את מתבגר-ממין-זכר למסעדת ים בלי קלאמרי מטוגן???? ומה הוא אמור לאכול שם עכשיו??? הוא הזמין את המנה הכי מזעזעת בשולחן, משהו שנקרא קבב מפורק עם טחינה ושנירבעי פיתה.
הקבב המפורק התגלה כאיזשהו בשר טחון שטוגן בהרבה מדי שמן. שום דבר שהייתי מוכנה לאכול במסעדה, אבל למתבגר הנ"ל, זה התאים פיקס.

דרמה מספר 2
דרמה 2# התעוררה כשאחותו, שהיא מתבגר-סוג-נקבה (הם באים אצלי בזוגות, הו האימה...), רצתה להזמין פיצה ומה פתאום פיצה במקום כזה?
אחרי עשר דקות של ויכוחים ופיוסים היא הזמינה פסטה, שהתגלתה כפסטה הכי טעימה שגנבתי מצלחת של מישהו אחר. היא הגיעה רחבה, טובלת ברוטב חמאה מעודנת, ארטישוקים, זיתים קטנטנים ועגבניות מיובשות, שהתגלו כתמצית השמש. ליקקנו את הצלחת.

דרמה מספר 3
דרמה 3# ואחרונה לבינתיים פרצה בשעטה, כשהקטנה גילתה שאין מוצץ. נשכח באוטו. קורה לטובים ביותר.
הזמנו לה פיצה מהר, העיקר שתאכל ופתחנו לה איזה טלפון, שתעסיק את עצמה בינתיים.
 היא ניסתה להעביר אצבעות קטנטנות על המסך אך אויה, זה היה טלפון ארכיאולוגי עם כפתורים. פיצה באה לוהטת על בצק דקיק ומתפצח ומנעה משבר נוסף.

 

אימת הסועדים
כן, היינו אימת הסועדים.

אבל אכלנו טוב. ז"א טעים. לביבות כרישה עבות, שחומות ושמנמנות, טובלות ברוטב ציזיקי עם מעט סחוג ירוק ועלים, לשבירת הצום.

שרימפס ברוטב טעייים לאמא.

 סרטנים על הפלאצ'נטה לאבא - 2 גדולים, שסיפקו לו תעסוקה לשעה ארוכה של פיצוח, שבירה וחפירות

ואני, אחרי שטעמתי לכולם (כי האחריות מחייבת), הסתפקתי בבירה גרמנית בהירה וקטנה ובברבוניות ששימשו על תקן פיצוחים וגם היו בגודל המתאים (זרת). הספגתי אותם בתערובת של צ'ימיצ'ורי, שהגיע עם המנה, עגבניות מרוסקות חריפות, שבאו עם הלחם והרבה לימון.
מעולה ומלווה ערס מעט אך הולם, לבירה האלגנטית.

 

היידה גלידה
אחרי שאכלנו, הפסקנו לריב, ליקקנו את הצלחות, עמדנו שעה בתור לשירותים ואבא שילם, הלכנו לקנח בגלידה הכי טובה, ברמה של וניליה, שאתם לא מכירים מספיק טוב, היא כפיתולינה, שכבר מהשם מקבלים סחרחורת תענוג וחייבים, ממש חייבים, לרוץ לטעום הכצעקתה.
ז"א, אני הייתי ממש חייבת והתייצבתי משהו כמו שבוע אחרי שהמקום נפתח, עת הבעלים הביא מי שהיה פנוי לעמוד בדלפק, אז, אלו היו שני קווקזים אבל הפעם זה היה הבעלים בכבודו, שסיפר על שקידה, לימוד ותרגול באומנות הכנת הגלידה הטובה, בתחילה באיטליה ואח"כ בקיבוץ.
היו לו הרבה חברים בקיבוץ, שבאו בלילה להעביר ביקורת בונה. ממש ממש בונה, כי הטעמים אצלו דלישס.

רגע לפני הפירוט, ערכתי חיפושונצ'יק אצל חברי היקר גוגל ואז הסתבר לי שהיה להם סניף בקרית גת קודם (הוא באמת אמר משהו על סניף שהועבר) ועל העיצוב המעולה של החנות וכל הנמצא בה.

קטגוריות גלידה נבחרות
ולדברים המעניינים באמת.
הגלידה משובחת במיוחד, קרמית ועשירה, הטעמים מחודדים, חזקים ומעניינים - ביצוע מדויק.

טעמים מעניינים למשל: טופי שקדים ושוקולד, קפה לבן - שהיא בעצם גלידה על בסיס תערובת תבלינים תימנית לקפה (מעולה), יש כזה גם הודי שלא טעמתי, כי יש גבול כמה כפיות טעימה המצפון שלי מתיר לי לזרוק.

בקטגורית ביצוע מצוין לטעמים נפוצים - הילדים הלכו על הקלאסיקה - חצי שוקולד חלב, חצי סורבה תות מצופה בסוכריות הקטנטנות שהם תמצית צבעי המאכל.
בכל מקרה, הם ליקקו את המיכל וטרפו את הגביע. אפילו הקטנה הבררנית.

ובקטגורית "ללא סוכר" החביבה עלי, מוקה שוקולדי עם אפטר טייסט קפה דומיננטי ו... חלווה פרג החדש, נדיר ומשובב נפש מכל הבחינות, בעיקר נקודות הפרג הקטנות והקאנצ'יות.

זו היתה סיומת נהדרת שאחריה רצנו מהר הביתה כי נהיה קר מדי וה- FB קריז החל לתת אותותיו.

שבת שלום.