עמוק בשוק הפשפשים ביפו מסתתר לו מקום קסום. בלילה, כשהמולת השוק נרגעת, נותרת הסמטה של פועה ומרגוזה העורק הפועם של המתחם.

המקום מאוכלס עד אפס מקום בקהל בגילאים מעורבים, חלקו מדוגם וחלקו זרוק למדי. הכל הולך וזהו כנראה קסמו של המקום.

בפנים היה קפוא. העדפנו לשבת בחוץ ולבהות בנוף האנושי העובר ושב בסמטה בתקווה לצוד מקום פנוי. מלצר חייכן וסבלני שירת אותנו בחביבות רבה ובו-זמנית הדריך פרח מלצרים ששימש לצידו.

 

התפריט מאורגן בצורה נוחה מאוד למתלבטים: בלי בשר ועם בשר. לאור השעה הלכנו על בלי בשר, ולא התחרטנו.

אני הזמנתי כופתאות דלעת בקארי כוסברה בחלב קוקוס. טעמים דומיננטיים. למי שזה עתה חזר מן המזרח ועדין מתגעגע – זו המנה בשבילו. לצידה מוגשת קערת אורז, כך שהמנה בהחלט משביעה.

זוגתי הקורעת הזמינה פסטה עם ברוקולי, כורכום, שמנת, קשיו ופרמזן. מנה ענקית, טעימה ומשביעה.

הפסטה הרחבה עוררה עניין מיוחד. תהינו אם זו פסטה תוצרת בית. מלצרנו האדיב טרח ובירר עבורנו את הנקודה עם השף אבי שטרית, וחזר עם התשובה הבאה: פסטה דצ'קו, קנויה מן המוכן, אבל איכותית ביותר ולכן מורגשת כטרייה [אשמח לקבל הפניות: איפה אפשר להשיג את הפסטה הזאת, ובהמשך: איפה אפשר להשיג את הכישורים של אבי שטרית]. יופי של מנה, שלדעתי שניים יכולים להתחלק בה.

 

ידוע בארצות מוצאה של זוגתי שגם לאחר ארוחה מפוצצת תמיד יש מקום לקינוח (כאילו... מה הקשר?) ולכן הזמנו מרנג עם גבינת מסקרפונה ועליה פירות יער. 

זה נראה ומתנהג כמו פבלובה אך משום מה לא נקרא כך. האמת, יכלו להיות קצת יותר נדיבים עם הפירות יער ושהחמצמצות שלהם תורגש ותסתור קצת את המתיקות המוגזמת של המרנג.

בנוסף הזמנתי שליש בירה בנקס.

 

סה"כ 140 ₪ לפני טיפ. מחיר סביר לערב בכיף.

ככל שהשעה מתאחרת לחץ הממתינים למקום פנוי הולך וגובר, מה שמוסיף לאווירה הכיפית במקום ומקשה על הפרידה מהכיסאות המבוקשים.

 

בסוף - אכזבה (שוב) לא מקבלים דיינרס. כבר קיטרתי כאן על זה פעם אחת. מה יהיה עם הדיינרס הזה? מבצע 1+1 בסינימה כבר מזמן לא קיים. אז מה כן?