מכירים את המשפט הזה? בדרך כלל הוא מלווה במצח מקומט, גבינים בגובה רב וכפות ידיים פשוקות הנשלחות קדימה: "השתגעת לגור ביפו?".

הדובר באמת שאינו מצליח להבין מה גורם לאדם סביר מין הישוב, שגדל בתל אביב/ראשון לציון/ירושלים, או בכל מקום רגיל אחר, לשים את נפשו בכפו ולהשקיע את מעט כספו וחסכונות הוריו דווקא ביפו.
"הרי יש שם המון פשע" יגידו ויוסיפו "זה לא מקום לגדל ילדים, יש הרבה סמים וכל כך מלוכלך שם".

 
ההורים מתנגדים בכל דרך

לפחות אחת לשבוע אני נוכח באפיזודה בה הורים נגררים על ידי ילדיהם הנלהבים לראות את הבית שברצונם לרכוש ביפו.
אני יכול לזהות אותם עוד בדלת המשרד. שפת הגוף שלהם משדרת התנגדות חד משמעית לסביבה. רגליהם מוליכות אותם קדימה כקפואי שד.
מרגע הפגישה הם רק מחפשים כיצד להיחלץ מצרה זו ולשכן את ילדיהם בקופסא בטוחה במיקום מהוגן.
בכל מקום אחר, רק לא ביפו.

 

האמת היא שסיבות לגישה זו לא תחסרנה, במהלך הסיור בנכס.
זה יכול להיות טיח הבניין המתקלף עד העצם, האשפה שבחצר ובחדר המדרגות, שכנים היושבים על המדרכה ומתעניינים במבקרים או אפילו תרנגולת החומקת במרוצה בין רגליהם בקול קרקור רם, שלא לדבר על כך שמכוניתם נפרצה בפעם האחרונה שבאו לאכול במסעדה ביפו, לפני חמש שנים ומאז הם אינם מדרימים מכיכר השעון, אלא במקרה של פיקוח נפש ממשי.

 
רק לפני שנים ספורות המריאה יפו

הדימוי של יפו, ומחירי הנדל"ן בה בהתאמה, נמצאים בנקודת שפל, ללא ספק.
בעבר הלא רחוק, באמצע שנות התשעים, היתה יפו חמה מבחינת הנדל"ן.
לא סתם חמה - רותחת.
מחירי השכירות והקניה הרקיעו שחקים. שכונת עג`מי נחשבה ללהיט ואפילו בית קטן בן שישים מ"ר וגלריה, ללא נוף וללא זכויות בניה, אי שם בשכונה, נחטף תמורת 300,000$ טבין ותקלין, סכום הנשמע דמיוני לחלוטין, בימים טרופים אלו.

אז גם יצאו לדרך כל הפרוייקטים היוקרתיים בעלי השמות היצירתיים, אשר שווקו ברמת מחירים גבוהה במיוחד, ובתחילת הדרך אף רשמו מכירות יפות.
המיקום ליד הים, האווירה המיוחדת והצבעונית, סגנון ייחודי בבתים והרגשה של כפר באמצע העיר, הריצו לקוחות רבים ליפו, לקניה ולשכירות.
מדורי הנדל"ן בעיתונים מלאו בכתבות ענק על יפו היוקרתית.

 
מאיגרא רמה לבירא עמיקתא

מהומות אוקטובר 2000 זעזעו את יפו.
במשך שלושה חודשים כמעט ולא באו לקוחות מחוץ ליפו לבתי העסק ומקומות הבילוי. שוק הנדל"ן ספג את המכה הקשה ביותר, ולאורך זמן. המחירים התרסקו למחציתם ואף פחות, בהתאם למיקום, במהלך התקופה שעברה מאז.
המכירות קפאו, פרוייקטים נעצרו או התפרקו כלכלית והחליפו ידיים במחירי הפסד כואבים. יפו חזרה לדימוי של פעם - מקום שרצוי לא לחיות בו. השאלה "השתגעת לקנות ביפו?" נשמעה שוב, בתכיפות מדאיגה. עקומת מחירי הנכסים ביפו צנחה הרבה מתחת לירידת מחירי הנדל"ן בכל הארץ.

 

סימנים ברורים לשינוי מגמה
אך לא הכל שחור. החדשות הטובות הן שלאחרונה נפסקה ירידת המחירים ביפו.
מסתמן ביקוש הולך וגדל לנכסים למגורים, לרכישה ולשכירות. מתבצעות עסקאות בכל טווח המחירים, כולל בנכסים יקרים מאד.
הירושלמים שוב מחפשים לגור ביפו, המזכירה להם במידה רבה את העיר שבאו ממנה. התל אביבים מוצאים בה חלופה אטרקטיבית לדירות צפופות במחירים מופקעים, בתוך העיר. התמורה למחיר גבוהה מאד.

היפואים חשים זאת ראשונים, וקונים בעצמם נכסים ביפו.
זו המגמה הברורה ביותר – יפואים קונים ביפו. שוכרים עוברים לדירות משלהם, אחרים משפרים דיור, לא מעט קונים להשקעה. יש הרגשה שבתוך זמן קצר, במיוחד עם פתיחת המרכז האקדמי החדש, תבוא עדנה ליפו. המחירים שוב יעלו. אחרי הכל, הים עדיין אותו הים, הרגשת הכפר קיימת גם קיימת והייחוד של הבתים והשכונה שרד את כל תהפוכות השנים.

ייתכן ובקרוב אף נתחיל לשמוע משפט אחר, שכמעט ולא נשמע לאחרונה: "יפו? אני מת לגור שם, אבל נורא יקר".

*אריה שפר הוא בעליה של סוכנות נדל"ן הים התיכון מיפו