"השם שלי הוא ימימה, כשקוראים לי ימימה אני עונה. מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה .

זה הכינוי שלי שם החיבה השנוא עלי שמזכיר לי כל מה שאני לא...

כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום..."

יפו, סוף שנות השבעים. ימימה, ילדה בת אחת עשרה, לומדת את העולם שבחוץ.

היא רואה תמונות של אהבה, תשוקה ואלימות. כמו לב של אבטיח, כמו בור של ביוב פתוח.

התמונות נחשפות בפניה ומאלצות אותה לבחור בין הבאבא סאלי לבן גוריון, בין ישראליות לערביות, ובין מציאות לדמיון.

על הבמה מבעבעים זיכרונות ריחות וטעמים ומפתים את המספרת של היום לפגוש בימימה של אז .

היצירה נוצרה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב  במסלול שחקן חוקר יוצר

מחזה ובימוי : חנה וזאנה גרינולד

עיצוב תפאורה ותלבושות: דניאלה מור

מלחין:  אייל וייס

עיצוב תאורה:  אורי וייס

עיצוב סאונד: יהונתן שחר

הנחייה :דר' דפנה בן שאול

מפיקה ועוזרת במאי: יערה קיפניס

עוזרת במאי:  לינוי אלבכר

עריכת תוכנייה ועוזרת הפקה: טל עמיר

דרמטורגיה:  דפנה קרון ואירית רצ'בסקי

צילום: יסמין ואריה צלמים

עיצוב גרפי: סיון הורוביץ

צוות טכני: לימור אביבי

  

שחקנים

מספרת: חנה וזאנה גרינולד

ימימה:  מוריה בשארי

אמא: לימור זמיר

פנינה, מירי בטיטו: ענת לוי