כשאומרים ליפואי שיש פסטיבל חומוס הוא מגחך: "ח ח ח חומוס? מה לנו למשחה הנמכרת בסופר, לעומת החומוס החם ומהביל, עם שפע גרגרים ופיתה טרייה, שניתן להשיג ביפו?".

אצלי במקרר לא תתפסו חומוס קנוי, אבל אני לא בעד לקטול פסטיבל רק בגלל  החומוס, כי בטח יהיו עוד דברים

והזדמנות לאירוע לא מחמיצים לא? 

מה גם שהאירוע מתרחש בנמל, ששימש ומשמש אותי כמקום מפלט מהעולם החיצוני.

 

כשהגעתי לנמל, נוטפת זיעה מהלחות הנוראית, כוסית של עראק קר נדחפה לי ליד ושיפרה את הקיטורים שלי בנוגע לחום וללחות.
עשרות דוכני אוכל, זולות ישיבה ומוזיקה ים תיכונית מספקים תמיד את הסחורה. 

מאות ואלפי אנשים הסתובבו במקום, גדשו את הגישה לכול דוכן שהיה על הדרך ובילו בנעימים אל תוך הלילה.
בתוך ים של אנשים זיהיתי המון יפואיים, שזה כשלעצמו נקודת זכות למארגנים, כי יפואיים לא יוצאים מהבית אם זה לא משהו שהם ירגישו בו בנוח.
משפחות שסיימו את ארוחת הרמדאן, תושבי יפו וותיקים ואפילו כמעט וקיימתי פגישת מחזור עם בני כיתה שלי, שמזמן עזבו את יפו והגיעו להסתובב בפסטיבל.

קשה לי לחוות דעה על האוכל הרב שהוצע בדוכנים, כי מה לעשות - אני מנסה להילחם בצמיגים הרבים שפיתחתי, אך בהחלט הופתעתי לטובה מדוכן פירות טריים  ומדהימים בטעמם. 
גם בריא, גם טעים, וגם לא נורא משמין. מושלם! 

 
ולגבי האוירה - לא יעזור כלום.
כינור, עוד ונעימות מזרחיות, גורמים לכולנו להתמזג עם האווירה הים תיכונית. 
הקסם שיש לנמל יפו  עושה את שלו. בסופו של דבר, אם נרצה או לא, כולנו שייכים למזרח התיכון.

אפילו אם אבותינו הגיעו ממזרח אירופה, למוסיקה הזו יש משהו שפורט על הנימים הכי עדינים בנשמה.  

אמין סאיג, אמן יפואי ותיק ומוערך, עם להקתו, שלומי סרנגה, רקדני הבטן ולהטוטנים המלהטים באש, נתנו את הרקע האומנותי, שהתאים כמו כפפה ליד לאווירה במקום.

נראה לי כי אין לנו – היפואים, בעיה עם מיתוג פסטיבל בשם מסוים, כול זמן  שהוא יספק את הסחורה, זאת אומרת - מקום נטול פלצנות, המתאים את עצמו לאופי האזור. 

שמירה על  האווירה הים תיכונית ושילוב הדוכנים החיצוניים עם בעלי עסקים מקומיים, יכולים להתקיים כאן והוכחה היא בכמות המקומיים שהגיעה וגדשה את המקום.

תנו לנו פעם בחודש פסטיבל שכזה והאווירה כאן תהייה הרבה יותר נינוחה.



צילום וידאו של הופעת להקת חלאס מעכו - יובל אראל.