אוכלים, שותים שבת, שש בערב, התמונה הייתה סוריאליסטית, כמו נלקחה מסרט איטלקי ישן: במרכזו של רחוב זרוע חול וגבשושיות עפר, עמדה ספה, שתי כורסות תואמות, מחצלת ושולחן קפה.
מנורה קטנה שהוצמדה לגדר וכוונה ל"סלון" המאולתר, הייתה כמעט מקור התאורה היחיד. כך נראה הסט-אפ ל"מסיבה ברחוב ללא רחוב", שנערכה בחלקו המערבי של יהודה הימית.
מזל שמישהו החליט, כמה שעות קודם לכן, לזרוק מלמעלה בדיוק את הריהוט המתאים לתמונה ההזויה שהצטיירה לעיני דיירי הרחוב ועוברי האורח שעצרו להביט, לטעום, לתהות, להתעכב וליהנות.
"דינה קפה" היה החמ"ל. משם יצאו הרעיון למסיבה, המשקאות והחלות. שם התארגנה פינת הדי.ג'יי והמלתחה של רקדניות הבטן. שכנים הציצו מהמרפסות, מצפים לרגע של "אקשן", כדי לרדת כמה מדרגות ולהצטרף.
הקהל, שמנה בשיאו כמה עשרות, התנועע יחד עם הרקדניות תוך אכילת פיתות עם זעתר או שתיית פונץ' לצד פרוסת חלה של דינה |
הילדים בראש
ראשונים הגיעו הילדים, שתוך רגע החלו בודקים את מידת הקפיציות של הספה, ששמשה להם כטרמפולינה. כמו בכל מסיבה, אף אחד לא רצה להיות שם ראשון. בהדרגה, ולאורך כל הערב, החלו להגיע המבוגרים, תושבי הרחוב והשכונה.
מזג האוויר היה לפי הזמנה. בדיוק ערב לבלות אותו בחוץ. היה משהו קסום בצבע האדמדם שצבע את האירוע, השתקפות של החול העירום, העומד כך חודשים ארוכים, משווע לאספלט שכבר יכסה אותו.
אורחים באו והלכו, ישבו ב"סלון" או על המדרכה המפורקת, מצטופפים במעבר הצר שבין קיר הגדר, שנפרץ בה שער כניסה ל"סלון", לבין קירות בנייני הרחוב. הגיע עוד זוג, עוד עובר אורח, שלא התכוון להישאר אך נשאר, עוד שכן יפואי.
בתופים ובמחולות חבר המועצה, אחמד משהראוי הגיע לשעה קלה, לפרגן לתושבי הרחוב, בדרכו לעצרת הזיכרון ליצחק רבין, שנערכה קילומטרים ספורים משם בכיכר העיר. זו גם הסיבה למיעוט המשתתפים היחסי, שהגיע ליהודה הימית.
את מוזיקת הג'אז, שפתחה את הערב והדהדה בכל הרחוב, החליפה מוזיקה קצבית, לקולה ענטזו רקדניות הבטן יפית בבטי וגילי כספי.
הקהל, שמנה בשיאו כמה עשרות, התנועע יחד איתן, תוך אכילת פיתות עם זעתר או שתיית פונץ' לצד פרוסת חלה של דינה, שאפתה את המסיבה, מסיבה קטנה עם שמחה של אחוות שכנים, שישמחו עוד יותר כשיושב להם הרחוב עליו הם יושבים.
|