באמצע החיים החליטה ורדה כרמלי לפנות לדרך אחרת. כרמלי, אישה מרשימה ומטופחת שעסקה במשך שנים במסחר בינלאומי, חידשה אהבת ילדות ופנתה לאמנות. 

"כילדה ציירתי וקיבלתי מחמאות, אך מעולם לא למדתי אמנות באופן מקצועי ולמעשה הגעתי אליה שוב די במקרה. בתחילה עסקתי בציור ובמיצב ובשנים האחרונות פניתי גם לצילום".

לפני שלוש שנים פתחה כרמלי את "סטודיו 20", גלריה לאמנות במיקום קסום בסמטת מזל אריה של יפו העתיקה. כיום היא חולקת את המקום עם גלריות של אמנים נוספים, שחוזרים בשנים האחרונות ליפו העתיקה ובוחרים בה כדי להציג את העבודות שלהם. "

אהבתי תמיד את יפו", היא מספרת. "ולא היה שבוע שלא הגעתי לכאן, אבל לא תכננתי אף פעם לפתוח כאן גלריה. הגלריה מאפשרת לי פריבילגיה לעשות דברים שאני רוצה בדרך שאני רוצה, כך שאני לא תלויה באף אחד אחר".

"נולדתי בפלשתינה"
בשנים האחרונות כרמלי מתמקדת כאמור בפרויקטים של צילום כשהיא משלבת צילום תיעודי סובייקטיבי, צילום אורבני וצילום חדשני. עד ה-31 בדצמבר היא מציגה בחלל הסטודיו תערוכה שמורכבת מכמה סוגים של צילומים ופתוחה לקהל הרחב.

אחד הפרויקטים בהם היא מתגאה הוא השתתפותה בגלריית איסט סייד גאלרי (גלריית הצד המזרחי) בברלין. הגלריה שנפתחה בספטמבר 1990 מציגה עבודות של 118 אמנים מרחבי העולם והיא אתר תיירות מרכזי בעיר. האמן הגרמני גינטר שפר, ממארגני ומייסדי הפרויקט, יצר עבודה הנקראת "פאטרלנד" (ארץ מולדת) במסגרתה הוא משלב בין דגל גרמניה לדגל ישראל. 

"הוזמנתי להשתתף בפרויקט כאמנית ישראלית ממוצא גרמני שהיא גם פלסטינאית, מאחר שאני ילידת 48 ונולדתי בפלשתינה של אז", היא מספרת. לפרויקט נוספה פואמה פרי עטה של כרמלי בה היא מביעה את תקוותה להיות מובלת לעבר "זמן ומרחב אחרים שבהם ניתן לחלוק תקווה עם אומות ומאמינים אחרים".  

בחלל הפנימי של הסטודיו מוצגות תמונות שצולמו בזמן שהותה של כרמלי בבייג'ינג. "שהיתי בסין תקופה במסגרת העבודה ובכל יום יצאתי לצלם. זה היה לפני האולימפיאדה, כך שידעתי שדברים לא ייראו כבר ככה עוד מספר שנים ורציתי לתעד אותם. בתערוכה חיברתי בין כמה צילומים בעזרת עריכה דיגיטאלית, כך שאני מציגה אותם לא בצורה שבה הם נראים במציאות, אבל למרות זאת אני לא מרגישה ששיניתי את המהות של המקום. הכוונה שלי היא פשוט לפתוח אותו בפני הצופה".

ליד התמונה המשלבת בין סצנות רחוב וטיפוסים ססגוניים, ניצבות תמונות שמאפשרות הצצה בלבד למה שקורה בהן. תמונות אלו צולמו דרך פתחים וחרכים במקומות שלא אפשרו להיכנס אליהם, אך הן יוצרות אינטימיות ותחושה של קשירת קשר בין המקום, הצלמת ובין המתבונן בהן. תערוכה זו הוצגה בברלין ובפריז וכללה עבודות נוספות.

רכבת אוריינטלית
בחלל הכניסה של הסטודיו מוצגים כמה סוגים של עבודות. שתיים מהעבודות הללו מציגות צילומים של חלל הרכבת התחתית של ניו יורק שצולמו השנה. אופן העריכה הדיגיטאלי של הצילומים המשוכפלים מכמה זוויות ומתמזגים זה בזה גורם להם להתנתק מההקשר המקומי שלהם ולהפוך לסוג של אריג, עד שהמתבונן בהם ממרחק, מהחדר השני של הגלריה, מקבל רושם של מרקם ופחות של משהו שניתן לקשר למקום ולזמן, בוודאי שלא לעיר המוכרת מתמונות גורדי השחקים שלה. 

"אני נמצאת הרבה בתחנות רכבת שונות בעולם וכשהגעתי לתחנה הזו היא הזכירה לי תערוכה שעשיתי בשנת 2000 על אמונות ודתות בצפון ארה"ב ובמזרח הרחוק, וגרמה לי לחשוב על הדמיון בינה לבין מסכות אפריקאיות. האורבני, העירוני והמנוכר הופך בסדרת צילומים זו למשהו שבטי וחי".

כרמלי בחרה להציב ליד תמונות תחנת הרכבת תמונות של תחנת מעבר מקומית יותר, השייכות לסדרה אחרת של צילומים העוסקים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. "בחרתי להציב את שתי הסדרות זו ליד זו כי גם התחנה המרכזית הפכה לסוג של אפריקה בחצר האחורית שלנו", היא מציינת.

הקהל שמגיע לגלריה הוא מגוון ומורכב מישראלים ומתיירים. כרמלי נהנית לשוחח עם הבאים למקום ולשמוע על הרשמים שלהם מהצילומים. בעתיד הקרוב היא מתכננת תערוכות בז'נבה ובברלין וממשיכה ליצור ולהתפתח.