רוח טובה מנשבת מין הים אך בעיקר ממה שמתרחש, מהחיבור הטבעי של אמנים ערבים ויהודים.
אדיב ג'אהשן, מייסד  קבוצת התיאטרון הערבי אל סאראייה ( החלק הערבי של התיאטרון הערבי עברי), זוכה בפרס על מפעל חיים. 

כל החשובים מברכים. אפילו חולדאי ראש העיר מגיע ומברך וגם אביגדור לוין, האחראי על  התרבות בעירייה ואסתי דינור ממועצת הפיס וכמובן יוסי פרוסט, הלוחם בלי חת על תרבות ישראלית ועל שוויון וצדק חברתי, שהוא גם  יו"ר העמותה  המשותפת של התיאטרון. יוסי, שאי אפשר בלעדיו, וגם הוא רוחו טובה עליו, כמו החלטה בסיסית  לעומת  כל העוול והטיפשות והזדון מולם הוא עומד כל חייו.

 היתה שמחה אמיתית.
הכל הלך כמו שצריך, כי כשיגאל עזרתי מנכ"ל התיאטרון (והחלק העברי ששמו תיאטרון מקומי, יחד עם גבי אלדור כמנהלת שותפה אמנותית) עושה משהו, אז כל הנשמה בעשייה הזו, תמיד.
חברות וועדת הפרס עמלו וטרחו. הן ששמו את הפרחים על השולחנות באישון בוקר, כי גם הן, כשהן עושות משהו, זה עד הסוף, עם כל הלב והתושייה.

המשטרה ויתרה על גדרות כי לא היה צריך .
כשיש נתינה, אהבה ושפע כזה, הגדרות היחידים שנותרים הם  קטני האמונה, הצדקנים, והרשעים.
הפעם הם לא באו.