כבר רבות דובר על כך שאין כמעט בנמצא בישראל קומיקאיות נשים ועוד פחות מזה קומיקאיות שעולות על במות הסטנד אפ הישראליות ומטיבות להפליא את מרכולתן במין הגברי. אז עד  שתימצא לנו האלן דג'נרס או הטינה פיי הישראלית, יצאתי לתיאטרון הסמטה, לערב שמורכב משני מופעי סטנד אפ של גברים שמתלוננים על החיים ובעיקר על הנשים שלצידן, שקיבל את השם "אחד בראש, אחד בלב".

הגברים על הבמה, אייל נרדי ואורן ידאגר, עברו כבר את גיל השלושים ועורכים, כל אחד בדרכו הוא, מעין חשבון נפש על הנקודה בה הם נמצאים בחייהם. האחד, אחרי אירוע לב ופרידה קשה, השני עם אישה, אימא וילד.

 

ראשון עולה על הבמה אורן יאדגר. המוטו של המופע שלו הוא כנראה "חשבתם שהחיים שלכם אומללים, תחשבו שוב, החיים שלי הרבה יותר קשים". במשך השעה הבאה הוא מנסה לשכנע אותנו בצדקתו של המשפט הזה. הבחורות לא אוהבות אותו, אז הוא היה צריך למצוא לעצמו אישה שמבוגרת ממנו בחמש-עשרה שנה, וגם היא עזבה אותו בסופו של דבר לאנחות. הוא לא מוצא עבודה כשחקן ולכן נאלץ לחזור ולהתגורר אצל ההורים המפנקים. בתחום הבריאות הוא נד בין בתי חולים לפסיכיאטרים פרטיים. 

אורן משתמש בסטנד אפ מסורתי, הוא פונה הרבה אל הקהל, מנהל דו שיח עם היושבים מולו ושומר בקנאות על כך שהאנשים שמולו יקשיבו ויתרכזו בדבריו. הקטעים החזקים במופע שלו אינם קטעי הסטנד אפ וההצחקות אלא דווקא הקטעים התיאטרליים יותר שבשיאם הוא מבצע ליפ דאב של השיר "Ne me quitte pas" של ז'ק ברל כשהוא אוחז בבלון קיטשי, נראה כמו בובה על חוט ומבקש לשכנע את אהובתו (זו המבוגרת) שתישאר איתו.

אחרי המופע אורן מרצין, עולה שוב על הבמה ומספר לנו סיפור ממשנתו של שלמה המלך שמוסר ההשכל שלו הוא "גם זה יעבור", אולי כדי להסביר לנו שבסך הכול הוא די אופטימי, ושכיאה למי שעוסק בסטנד אפ למחייתו, גם הוא לא לוקח את הצרות שלו יותר מדי ברצינות.

 

אייל נרדי, לעומתו, הבין כנראה שבשנות האלפיים, סף הריכוז של הקהל במופעי סטנד אפ מהסוג הישן יכול להיות מאוד חמקמק. לכן, הוא מרבה להשתמש באביזרים ועזרים למיניהם ובראשם שני מסכים שבאמצעותם אנו נחשפים לאמו, לאביו ולאשתו וכן למצגות משעשעות המשוות בין המוח הנשי לזה הגברי.

 

משפחתו של נרדי ראויה להערכה על ההירתמות למופע, שכן הוא לא חס על אף אחד מבין חלקיה, האבא כפוף לאימא, האימא נמצאת בשלב בחיים שבו לצבוע את שיער הראש לסגול הוא הדרך היחידה להשיג תשומת לב, ואשתו הולכת לאיבוד במרחק של עשרים דקות נסיעה מהבית.

נרדי מגיש מופע משעשע וקולח ומצליח לתמרן ולעבוד בשיתוף פעולה עם אמצעי הטכנולוגיה השונים שהוא מגייס לטובתו. אצל נרדי, הגברים יוצאים לא פחות גרועים מהנשים. בעוד המוח הנשי מחולק לאזורים כמו יצירתיות ואימהות ופועל כמו מעבד מחשב מתוחכם, המוח הגברי לפי נרדי, נמצא רוב הזמן במצב של מיוט, כשהוא מנסה להבין "מה הן רוצות ממני לעזאזל?"

אחרי המופע של שני הגברים, יצאתי בתחושות מעורבות, האם באמת אנחנו כל כך נוראיות, האם ככה הם רואים אותנו, רק חסר מטאטא ומצנפת והתמונה תהיה מושלמת. כששאלתי את בן הזוג שהתלווה אליי למופע על כך, הוא חייך, הביט בי ואמר בצחוק, שיש בו כנראה טיפה של אמת: "הם היו עוד קלים אתכן. האמת היא שאנחנו חושבים שאתן הרבה יותר גרועות". אממ...מה?

לפרטים ומועדי המופע "אחד בראש אחד בלב"-לחצו כאן