המיין סטרים והמסחריות גילו מזמן שאם יש משהו שנמצא בשוליים, בסופו של דבר מספיק אנשים יאהבו אותו והוא יחדור למרכז הבמה. במקרה שלנו, זה יצר תערוכת גרפיטי יפהפייה בנמל יפו לצד קולקציה של חולצות. אבל זה לא העיקר.

 

גרפיטי הוא בדרך כלל ציור הנעשה על רכוש ציבורי או פרטי ללא הסכמת הבעלים ובניגוד לחוק, אבל במסגרת תערוכה הוא ממלא את הנמל באווירה פסטורלית.

 

חברת ביגוד ישראלית מסוימת, ששמה הוא כשל מנהיג דרום אמריקאי מושמץ, אימצה מספר אמני גרפיטי מקומיים ויצרה את המיני פסטיבל. האמת שזה יפה. תמיד חלמתי לצפות באמן גרפיטי בעת עבודתו. הציורים הם לרוב כה סבוכים והכלי היחידי העומד לרשותם הם פחיות צבע להתזה שזה הופך את העניין לעוד יותר מרשים. עמדתי ובהיתי על שני אמנים גרמניים (זאת  הבנתי לפי הצעקות שהשמיעו בעוד הם נישאים על פיגומים בגובה כמה מטרים מעליי), הקשקוש שהתחיל בתור כמה קווי מתאר שחורים הפך לציור סבוך ומרשים של טייק-אוף שלהם לעליסה בארץ הפלאות.

 

לא מדובר בהפנינג לפנים, אין איזו התרחשות יוצאת דופן (חוץ מהאנגר שהוסב לחנות ענקית של חברת הבגדים, שבתוכה מוקרנים סרטים המתעדים חלק מעבודת האמנים) אבל מי שמעוניין לראות איך תת-תרבות של הפגנה נגד ה"אח הגדול" (לא התוכנית, המושג) על ידי כתיבת סיסמאות וציורים לא חוקיים על קירות, נשאבה על ידי חברת הבגדים וקישטה את הקירות הדהויים של נמל יפו, מוזמן לטיול תחילת קיץ נעים. אם יתמזל מזלכם, האמן ייצא בדיוק להפסקה ואז תוכלו לבקש ממנו לחתום לכם על החולצות. כמובן עם פחית צבע שחורה.