כל ילדה חולמת למצוא את הנסיך שלה. בכל סיפור אגדה הנסיך והנסיכה רוכבים לעבר השקיעה אל עבר סוף רומנטי וחיים "באושר ובעושר עד עצם היום הזה". אבל המציאות איננה סיפור אגדה ומה קורה כאשר סיפור האגדה הוא ריאליסטי וכואב ממש כמו המציאות עצמה? 

מה קורה כאשר לנסיך אין לב טהור אלא לב של אבן? מה קורה כאשר הנסיך לא אוהב את הגיבורה, לא משום שהיא איננה ראויה לאהבה, אלא מפני שהוא אינו מסוגל להעניק אהבה לאף אדם, ואף איננו אוהב את עצמו.

 

ההצגה "הנסיכה איבון" מספרת סיפור אגדה אכזרי, שלא נועד לילדים. מוסר ההשכל של סיפור האגדה הזה הוא אולי עד כמה רע יכול להיות האדם, או לחילופין עד כמה נוראיים יכולים להיות אלו שבידיהם הכוח לעצב את חייהם של אחרים. 

הנסיך המפונק פיליפ מוצא את הנערה הענייה איבון באחד משיטוטיו מחוץ לארמון. הוא מחליט לקחת אותה תחת חסותו ולהינשא לה, למגינת לבם של הוריו. אך פיליפ רחוק מלהיות נסיך מהוגן וטוב לב, כפי שהאגדות מחייבות, וההצגה חושפת את הוריו אטומי הלב והאכזריים לא פחות, שמחביאים סודות לא מעטים בעברם.

לא פמיניסטית

מהצד השני, איבון איננה גיבורה שפמיניסטיות ישמחו לאהוד. היא שותקת ומושתקת רוב ההצגה ונוהה אחר הנסיך. איבון מקבלת את גורלה בתמימות מהולה בפחד וחיה בארמון כילדה כלואה השקועה במשחקה.

גם דמויות המשנה אינן חפות מפשע ביחסן לאיבון. במהלך ההצגה מתברר כי לאיבון יש מחזר (בגילומו של אלכסנדר סנדרוביץ' הנהדר), אך גם הוא לא אוהב את איבון באמת ומסתפק בה מאחר שהוא חושב שעם אחרות יהיה לו קשה יותר להצליח. 

אנשי החצר מצידם נגררים אחרי תעלוליהם של בני המלוכה ומוצגים כחבורה של חדלי אישים מושפלים. מבחינה זו, זקוקים אנשי החצר לאיבון המפיגה את שעמום האצולה. כאשר איבון תיעלם מחייהם, יודעים אנשי החצר, יכולים הם בקלות להפוך לקורבנות הבאים.

לא לבעלי קיבה רגישה

"הנסיכה איבון" הוא מחזה לא קל שלא נועד לבעלי קיבה רגישה ולכל מי שחושב שעדיין קיים סיכוי לסוף טוב בעולם. הבמאי משה איבגי מגיש הצגה מוקפדת מאוד ותיאטרלית כמיטב המסורת של "גשר", בה נעשה שימוש מופתי בתפאורה מינימאלית ופונקציונאלית. 



דאנה איבגי כאיבון ואלון פרידמן כנסיך פיליפ מצוינים בתפקידם. אפרת בן צור כאימו המלכה של הנסיך פיליפ, מרשימה ומהפנטת ומצליחה לתאר היטב דמות מורכבת שהיא מצד אחד אישה חזקה ממנה יראים אנשי הארמון, השולטת ביד רמה בבנה, בבעלה ובנתיניה ומצד שני אישה מושפלת, קרועה ומדוכאת מחייה, המתנחמת בדמיונות ובשירה כאילו הייתה אחת מפשוטי העם.