לפני שצעירי תל אביב-יפו יצאו לרחובות למחות על הדיור ועל יוקר המחיה, הם נתפסו כמפונקים ומרוכזים בעצמם. מה הצעירים עשו לפני שהם גרו באוהלים וניהלו מחאות בכיכרות? התרכזו בחיי האהבה שלהם ובפיתוח הקריירה, גרו בזוג בדירות קטנות וצפופות ושילמו עליהן הרבה יותר מדי. 

המחזה "אחד+אחת" של תיאטרון גשר מראה לנו איך אפשר לחיות בשניים, בדירה שאפילו לא מספיקה לאחד. המתחים כמובן עולים בהתאם על פני השטח.

"קראתי שצריך להתאים את הדירה לפי כמות האנשים פלוס עוד חדר", אומרת הדמות הראשית בהצגה. "אם זה ככה, אנחנו כבר במצב התחלתי לא טוב של מינוס אחד". 

 

על הבמה ערבוביה של קרטונים וחפצי בית פשוטים המונחים בצמצום זה מעל זה ומשווים תחושה קלסטרופובית ושל מגורים ארעיים. תמונה ראשונה: השחקנים נועה קולר וארז דריגס עולים לבימה, נכנסים למיטה במרכז הבמה ומתפשטים. 

במהלך הערב הם ייכנסו וייצאו מסצנות ומהתרחשויות, אבל ההתערטלות המפסיקה להיות פיזית בשלב זה ממשיכה להיות נפשית. זוג השחקנים מופיעים בבגדי הבית שלהם ובעצם מכניסים אותנו פנימה לחיים הפרטיים שלהם. סוג של ריאליטי אם תרצו, אבל כזה שנכתב מראש והומחז.

קולר ודריגס היו זוג בעברם, שרדו את הפרידה ונשארו ידידים כדי לכתוב על זה. מה שמתקבל הוא סוג של טיפול פסיכולוגי משותף שבמהלכו קולר יוצאת מכשפה ודריגס יוצא תלותי ומפונק. שני השחקנים לא חסכו מעצמם ביקורת והצליחו לצאת מהסיטואציה, להיות מסוגלים להסתכל על עצמם מהצד וליצור ערב מהנה ומצחיק מאוד בשניים.

אז מה היה לנו שם? מעבר לדירה הראשונה ביחד (שבה המעלית תמיד מקולקלת), פנטוזים על כוכבות הוליווד ועל גיבורים של רומנים ספרותיים מפורסמים, בעיות עם המשפחה המורחבת, כמה בדיחות שואה ושחיטת פרות קדושות, בהלת היריון, סקס, סקס, סקס, פיטורים מהעבודה והרבה הרבה מריבות קולניות ומצחיקות. 

נדמה שלא היה לזוג הזה רגע דל. קולר מגדירה את דריגס כחבר הנפש שלה, אבל אולי בגלל שהשניים האלה כל כך דומים, הם כל כך לא מסתדרים. במהלך ההצגה, קולר שוב ושוב מאתגרת את דריגס בשאלות מהותיות כמו: את מי היית אוכל קודם במדבר? אותי או את אימא שלך? כאשר כל דיון מגיע במהירות להתכתשות והפגנת חוסר ביטחון עצמי ודריגס מצידו בסך הכול רק רוצה שהיא תניח לו לנפשו ואם אפשר, תנסה ליהנות מהסקס.

 

קולר היא אחת השחקניות הצעירות המובילות של תיאטרון "גשר". היא בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין והספיקה להשתתף בהצגות בתיאטרון כמו "טרטיף" ו"רומן בעבודה". 

קולר היא לא שחקנית קונבנציונאלית. היא מזמן עברה את החמישים וחמש קילו (היא מבקשת שנסלח לה בתחילת ההצגה, כי היא בדיוק אחרי לידה) ואולי בגלל זה קל נורא להזדהות איתה, במיוחד כשהיא כועסת על דריגס כשהוא חולם על בר רפאלי. כי הרי איפה בר רפאלי ואיפה היא, וגם נטלי פורטמן לא באה בחשבון. 

דריגס, גם הוא בוגר יורם לוינשטיין, שיחק בעבר בסדרת הטלוויזיה "תמרות עשן" והופיע במחזות בתיאטרון "גשר", "הקאמרי" ובית לסין.

 

אחרי ההצגה השניים עולים לבמה ומשוחחים עם הקהל. כולם רוצים לדעת דבר אחד כמובן: איך בעלה הנוכחי של קולר ואב בתה מקבל את ההתערטלות הזוגית הזו של שניהם. 

לא כל אחד הרי היה מקבל בהבנה אישה שמשחזרת את האהבה הגדולה בינה לבין האקס כל שבוע על הבמה. קולר לא חוסכת מחמאות מבעלה הנוכחי ואם הוא יושב בקהל, הוא כנראה מסמיק. את דריגס היא מגדירה בתחילת ההצגה כמי שלא התפתח כל כך מבחינה זוגית מעבר לנקודה שבה מסתיימת ההצגה.

בסך הכול, מבין השניים קולר שכתבה את המחזה כסוג של תרפיה לאחר הפרידה, היא זו שדווקא יוצאת הנודניקית המעצבנת ורחמי הקהל (במיוחד הגברים שבקהל) מוקדשים רוב הזמן לדריגס.

ומה הלאה? השניים רוצים להפוך את ההצגה לסדרת טלוויזיה. למה לא בעצם? אם ה"החיים זה לא הכול" רצה כל כך הרבה שנים, קולר בהחלט יכולה לתת פייט ולייצג גם את הצעירים. אישית, אני מציעה להם להתחיל מסדרת אינטרנט עם מערכונים קצרים. מי יודע? אולי ההצעה לפריים טיים תבוא מיד אחרי. 

לפרטים על ההצגה לחץ כאן