רבים מתלוננים על המרחב הציבורי שבו הם גרים: גורדי שחקים שמכסים את השמים, פיח ועשן, דחפורים, צפיפות ורעש מכוניות. מעטים עושים במקום להתלונן. אמני הגרפיטי, שפועלים בדרך כלל במחתרת, מגייסים את המרחב הציבורי לטובתם ומשתמשים בו כדי להביע מסר.
אמנות הרחוב מקנה לסביבה שבה אנו גרים נופך מחתרתי, שונה ואחר בים של בניינים קונפורמיסטים ועל הדרך, פעמים רבות, משמחת גם אותנו.
גלריה צדיק היפואית הממוקמת ברחוב שמעון הצדיק, החליטה להקדיש את חודש ספטמבר לאותם אמנים בתערוכה הנושאת את השם "3TO GET READY".
| "השאיפה שלי תמיד היא לעבוד במרחב חוקי שבו יאפשרו לי לעבוד. אני לא מגדיר עצמי כאמן מחתרת, להפך, אני מאמין שאם אתה צועק צעקה, כדאי לך לצעוק אותה בתוך הבית ולא לעמוד בחוץ, כך הסיכוי שישמעו אותי גדל" |
בתערוכה מציגים שלושה אמני רחוב: DEDE המבקר את התרבות הצרכנית מתוך מטרה להביא לשינוי בסדר היום הציבורי, LATZI הבודקת את הרחוב כמרחב אמנותי באמצעות טכניקות של הדבקות, שימוש באקריליק ובטושים ו-SBOY או בשמו האמיתי צח שיף, המתאר דמות של אישיות קונפורמיסטית, פועל ההולך לעבודתו, דמות שנדמית כקומית אך למעשה היא על סף ייאוש.
בניגוד לשני האמנים הקודמים, שיף אינו פועל במחתרת ומבקש רשות מהרשויות לבצע את עבודותיו. לכן הוא גם היחיד שנחשף בשמו.
מחוץ לממסד
"פתחתי את הגלריה ביפו כי רציתי להתרחק מהממסד האמנותי של גלריות לב העיר", אומרת חנה קומן, מקימת הגלריה. "ליפו יש מסורת של אמנות מאז הפכה יפו העתיקה למקום מושבם של האמנים. צפון יפו הוא אזור מתפתח ועדיין בשוליים והרעיון לבוא ליפו נבע בדיוק מהמיקום השולי הזה.
הרצון שלי לאצור תערוכה של אמני רחוב נובע מרחובות העיר שבשנים האחרונות מתקשטים ביצירות ענק ומשאירים חותם על חיינו בדיוק כמו העצים, הבאוהאוס ופריחת הצאלון בשדרה. רציתי לחזור לנקודת המוצא הזו שבה כל אמן רחוב הוא קודם כל אמן ומכאן נבעה ההחלטה להציגם".
להשתחרר מהכבלים
"בעבודותיי אני מנסה לבטא את הרצון להשתחרר מכבלי השגרה והשיממון של היום יום האפור והקשה", אומר צח שיף. "הדמות שלי מתארת אדם רובוט שעומד באופן תמידי על סף פיצוץ. בדרך כלל, הוא צבוע אדום עז וכל רצונו הוא להיות חופשי ממחשבות מטרידות".
מהי החשיבות של אמנות הגרפיטי בעיניך?
"איני זקוק לאיזו התרגשות או אדרנלין שהסכנה מביאה עמה. רק במקרים יוצאי דופן תמצאו עבודות שלי שלא ביקשתי רשות, וזה גם נעשה לאחר מעקב של ימים ולאחר שבדקתי שהקיר או הדלת אינם בשימוש יומיומי לבעליהם.
אני יוצר ועושה אמנות מגיל יחסית צעיר, אך לעבודה על קירות הרחוב נחשפתי לראשונה לפני כשלוש שנים בלבד. אני מרגיש שהפורמט הבלתי מוגבל, והטקסטורות יחד עם האמירה החברתית, מעצימים אותי כיוצר ונותנים לי כלי ניגוח חשוב אל מול הממסד הנוקשה והמנוכר. אין ספק שחשיפת האמנות שלי על גבי קירות ודלתות פח חלודות, יצרה עבורי סוג של פרסום לא מתוכנן".
עיר של גרפיטי
מהו הייחוד של יפו כזירה לאמנות גרפיטי?
"ביפו עצמה ניתן למצוא מספר עבודות שלי לאורך רחוב אילת, שכונת נגה ואיזור שוק הפשפשים. | "ליפו יש מסורת של אמנות מאז הפכה יפו העתיקה למקום מושבם של האמנים. צפון יפו הוא אזור מתפתח ועדיין בשוליים והרעיון לבוא ליפו נבע בדיוק מהמיקום השולי הזה" |
אני מאמין שאני עוד רחוק מלמצות את אזור יפו. בעיקר את אזור שוק הפשפשים. הטקסטורות שנתקלתי בהן, יחד עם ארכיטקטורה המורכבת מפיסות היסטוריה, מסקרנות אותי ואני מאמין שאעשה עוד מספר יצירות באזור זה.
השאיפה שלי תמיד היא לעבוד במרחב חוקי שבו יאפשרו לי לעבוד. אני לא מגדיר עצמי כאמן מחתרת, להפך, אני מאמין שאם אתה צועק צעקה, כדאי לך לצעוק אותה בתוך הבית ולא לעמוד בחוץ, כך הסיכוי שישמעו אותי גדל".
האם על אמנות הגרפיטי לקבל אישור מהרשויות או שהייחוד שלה הוא דווקא בהיותה מחתרתית?
"לדעתי, יש מקום לאזורים ספציפיים שיוגדרו למטרה זו. מצד שני יש איזה אלמנט טהור באפקט האסור של לרסס במקום לא חוקי. הרי בסך הכול, רוב אמני הגרפיטי יוצרים במחתרת כי הם יוצאים כביכול נגד הממסד.
אך בינינו, בסופו של יום גם האמן הכי מחתרתי, ברגע שיקבל פנייה ממוזיאון תל אביב, אני בספק גדול מאוד אם אותו אמן אנטי ממסדי יסרב".
בימים שבהם גם המרחב הציבורי שלנו וגם האמנות הממוסדת נשלטים יותר ויותר על ידי טייקונים ובעלי הון, כנראה שכל מה שנותר לנו הם אמני הרחוב שמבטאים בדרכם גם את המחאה שלנו.
|
מאת: נורית הוראק 
