ביפו, כך נדמה, אפשר למצוא כל עדה וכל מגזר. יהדות תימן אינה מהעדות המזוהות בדרך כלל עם העיר, אך דווקא בתחומי העיר העתיקה בסמטת מזל דגים שוכן מוזיאון לתרבות תימן המבקש להנציח את אומנות הצורפות היהודית התימנית. בחג החנוכה האחרון חגגו במוזיאון לתרבות תימן עם תערוכת חנוכיות וסביבונים בעיצוב תימני אותנטי, המשלב ניחוח מודרני. 

התערוכה הייתה רק חלק קטן מתוך חלל המוזיאון ומטרתה להציג עוד פן של האומנות היהודית המסורתית הזו.

 

צורפות - מלאכה יהודית פרקטית
הצטרפתי לסיור במוזיאון הקומפקטי ושמעתי קצת על חשיבות הצורפות לעדה התימנית. הכניסה למוזיאון היא חופשית וכל הבאים בשעריו מוזמנים להתכבד בקפה חם עם תבלין תימני מעלה ניחוחות, לשמוע סיפורים על יהדות תימן, להביט במוצגים מיוחדים כמו ספרי תורה עתיקים וקישוטים לבתי כנסת, למגילות ולכתובות שיוצרו במקום ולהתבונן בעבודת בעלי המלאכה, בראשם בן-ציון דוד עצמו, מקים המוזיאון והמתחם האומנותי. 

 

בתימן, כמו במקומות אחרים אליהם הגיעה הפזורה היהודית, לא יכלו היהודים להיות בעלי אדמות משלהם. היהודים, עם פרקטי כידוע, בחרו לנתב את היכולות שלהם למקצועות החופשיים ובמקרה של יהודי תימן לצורפות. עבודת הצורפות נחשבת לנחלתם הבלעדית של היהודים בתימן עד כדי כך שעבודת צורפות טובה זכתה לכינוי "עבודה יהודית". כאשר ביקשו היהודים לעלות לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 התנה העימאם את עלייתם בכך שיעבירו את ידע הצורפות לתושבים המוסלמים.
 

הצורפות התימנית מתבססת על חמישה חוטי כסף שיוצרים מרקם של רקמה. החוטים מיוצרים ממטבעות כסף מותכים כאשר בעבר הלקוח היה צריך להביא חמישה מטבעות כסף, שניים כתשלום ושלושה להתכה.

מאפיין ייחודי של התכשיטים התימנים הוא שהם עשויים בעיקר מכסף או מכסף מצופה בזהב וזאת בגלל האיסור על עגל הזהב המופיע בתורה.

 

היהודים התימנים שילבו את הדת היהודית בחייהם בתימן. כך למשל אימצו מנהגי אבלות לאחר חורבן הבית השני שכללו איסור על נגינת כלים הרמוניים. זו הסיבה שהשירה התימנית היא למעשה פיוטים מהמקורות המלווים בתיפוף על כלים מאולתרים כמו פחים. 

העיסוק בצורפות אפשר זמן פנוי ללימוד התורה ואכן הילדים היהודים היו לומדים מגיל קטן קרוא וכתוב והכירו את התנ"ך בעל פה בשלב מוקדם מאד של חייהם. לכן רבים מהתימנים שעלו לישראל ידעו עברית אותה למדו בתימן. חלק מיהודים אלו הם בעלי מיומנות מיוחדת אחרת, היכולת לקרוא הפוך. בחדר הלימוד שני ילדים למדו בו זמנית מאותו ספר תורה כך שילד אחד היה קורא הפוך. 
גם הבנות היו מורגלות בקריאה הפוכה של ספרי הקודש מאחר וכאשר כמה מילדי הבית התאספו סביב ספר אחד לרוב היה זה הבן שקרא את הספר בצורתו הנכונה.

על תכשיטים ושידוכים ביהדות תימן

אומנות הצורפות היהודית הוצגה בשלל תפארתה בחגיגת החינה המסורתית שלפני החתונה. הילדות היהודיות היו מתחתנות מאד מוקדם בתימן, בסביבות גיל שתים עשרה או שלוש עשרה וחלקן היו משודכות הרבה קודם בגלל המוסלמים שהיו נוהגים לחטוף ילדות יהודיות יתומות. 

עבור הילדה הצעירה התכשיטים העניקו למעמד האירוסין נופח מיוחד ומרגש. בנוסף, כשהיא עטופה בתכשיטים במשקל של עשרים קילו שתרמה הקהילה היהודית היה קשה מאד לילדה מפוחדת לברוח ממעמד השידוכין.

 

לשמר את המסורת - כאן ביפו
בן ציון דוד, דור שמיני לצורפים תימנים, למד את המלאכה כבר בגיל עשר מאביו וסבו שעלו לארץ במבצע "מרבד הקסמים". בבגרותו ניסה בן ציון ללכת בכיוון שונה ולמד הנדסת חשמל אך במהרה הבין כי לא יוכל להתכחש למקורות וחזר לעיסוק בצורפות. 
הוא עובד ביפו מזה עשרים ושש שנה וזכה להצלחה בארץ ובעולם כולו כשהוא אחד מהיחידים בישראל העוסקים באומנות העתיקה הזו. 

לפני שנתיים החליט לפתוח את המוזיאון כדי להנציח את האומנות הנכחדת וגם "כדי למשוך לקוחות" לדבריו. היחס הידידותי והחם של כל אחד מהעובדים במקום לכל הבאים בשעריו כנראה עושה את שלו והמקום זוכה להצלחה ושווה ביקור בכל סיור ביפו עם קרוב משפחה מחו"ל. 

במקום נערכות גם הדגמות מיוחדות לקבוצות וסיורים מיוחדים לקבוצות "תגלית". 
בחנוכה מדי צהריים אפשר היה לראות את בן דוד בפעולה. 
בן דוד, איש של מעשים, מעדיף להשתקע בעבודה ולתת למלאכה לדבר בעד עצמה. שאר העובדים במקום לוקחים על עצמם את מלאכת האירוח, מכבדים בקפה ומוציאים לפי בקשת המבקרים פריטים מיוחדים.

"העיסוק בצורפות הוא עניין משפחתי?" אני שואלת את בן דוד.

"הילדים שלי עוד קטנים" הוא עונה "נראה מה יקרה כשיגדלו".

 
ליצירת קשר עם מוזיאון בן ציון דוד ביפו העתיקה - לחצו כאן