פסע     PACE 

 

מנשה קדישמן, מיקל לזר ומרק לואיס, נובויה ימגוצ'י, עדי הכט, ז'ק ז'אנו

ורדה יתום, אבי וינוגרד, יסמין וינוגרד, ענת ניצן, ורוניקה אלרן, רות אלרן, מוטי נטף

חנה דיליאן, ג.ו.ר.ד.ו.ן, גיא לוגשי, רות אגמון, גיל בכר, ליסה ג'קובסון, עלמה מוריה- ויניק

רחלי רוטמן, רחל כדמור, אורי שפירא, דקלה רוזן , מיקה בר, לסרו רדוסקביץ', משה עמר

 

מעבר לחזותי.  חווית התערוכה פסע במימדים חסרים ונוספים  – מגע שמע ועוד.

מטרת התערוכה לבחון את משקלו של חוש הראיה בתפישתנו את העולם הממשי. לבחון את האפשרויות האחרות הקיימות לפענוח צופן. לעורר סקרנות, לאלץ חידוד חושים . לחשוף את המתח בין הנסתר לגלוי, לעמת מציאות חושית עם אמת שהיא יחסית, או אמת אבסולוטית. לחשוף את המתח  בין הקיים למדומה. ליצירת סיטואציה מטלטלת, מתעתעת.

 

כפסע  בין  הנראה   לנעלם

כפסע  בין  מישוש    לגילוי האובייקט

כפסע  בין  הנשמע   לנאלם

כפסע  בין  הנפש     לפיצוחה

אינטגרציה אמנותית

התקרבות

 

במעמד: חבר הכנסת מר מוץ מטלון

מר עמוס באר מנהל ספרית העיוורים

אשר ישאו דברים בשעה 20:30

קטעי נגינה: הפסל נובויה ימגוצי

תודות והערכה:

לאמנים,  לספרייה המרכזית לעיוורים, כבדי ראייה ומוגבלים  ,

כיבוד פתיחה: רני ומיה הימן, פירות אביב, שלום עזרא, רחל שלום, משפחת אבועלפיה,

יין: דורון עומר – RED BOAT WINERY , שלום להט – 59 W&R

 

הקמה: טל רוזנברג, אריאל שכטר, רענן אלרן

דפוס: מושון חורש

 

שעות פתיחה: ב-ה 10:00 – 16:30, ו 10:00 – 13:30, שבת 11:00 – 15:00

סמטת מזל אריה 24, יפו העתיקה     03-6825842,    www.richtergallery.co.il

 

 

ההולכים בחושך / חנוך לוין

 

(האיש ההולך)

תחילה יש העניין הזה

שעומדים על כפות הרגליים ולא נופלים;

ומוזר שפיסת רגל צרה כל כך מהווה בסיס.

 

ואחר כך יש את העניין המוזר שמזוודה,

שקופסה עם ידית ובתוכה שמים דברים לדרך.

איזו דרך ואילו דברים – זו שאלה, אבל נפרדת.

 

ואחר כך יש העניין המוזר שלילה, 

וחושך, ולא רואים, ולכן גם לא יודעים.

 

והצירוף הזה של רגליים, מזוודה ולילה-

מוזר מאוד. הכל כל כך מוזר.

כאילו היה קשר בין הדברים, ונפרם.

 

(פוסע פסיעה)

הנפת רגל אחת לפנים.

לרווח בין שתי הרגליים קוראים פסיעה.

פסעת. במקום שעמדת כבר אינך,

ובמקום שלא עמדת כבר ישנך.

וגם זה מוזר. הכל עטוף בערפל.

 

עוד פסיעה ועכשיו זו כבר הליכה.

אני איש ועשיתי שתי פסיעות,

ובכן – הנני איש הולך.

 

זה ששנתו נודדת, והמציץ אלי במקרה

מבין פסי איזה תריס מוגף,

אומר בליבו: "הנה איש הולך, מעניין לאן".

אכן תוהים עלי לרגע בעולם.

 

(מתוך המחזה "ההולכים בחושך", הוצאת הקיבוץ המאוחד)

 

"אני סובל מעיוורון מוחלט בעין אחת ומעיוורון חלקי בעין השנייה...

אנשים מדמיינים את העיוור סגור בתוך עולם שחור.

הרגע שבו התברר לי שאיבדתי את ראייתי, את ראייתי כקורא וככותב, היה ב-1955, כאשר התמניתי למנהל הספרייה הלאומית... אט אט הבנתי את האירוניה המוזרה שבדברים.

 אז כתבתי את " שיר המתנות"

 

" אִיש בַּל יְצַמְצֵם לִכְדֵי גִנּוּי אוֹ לְדּמְעָה

  אֶת הַבִּטּוּי הַזֶה לְאָמָּנוּת הָאֵל

  שֶׁהֶעֶנִיק לִי בְּאִירוֹנְיָה מֻפְלָאה

  אֶת הַסְּפָרִים וּבַד בְּבַד גַּם אֶת הַלֵיל."

 

שתי מתנות סותרות: ספרים רבים ולילה, ספרים וחוסר יכולת לקרוא אותם... אמרתי לעצמי, מכיוון שאיבדתי את העולם היקר של המראות, אני צריך ליצור משהו אחר, אני צריך ליצור את העתיד, משהו שיירש את העולם הנראה לעין, שלמעשה איבדתי."

 

(חורחה לאיס בורחס מספר על עצמו, "שבעה לילות", הוצאת הקיבוץ המאוחד. תרגום: אורי פרוויס וטל ניצן)

 

* לואי ברייל (1809 – 1852) פיתח את כתב ברייל באמצעות המרת אותיות הנקראות בצורה     חזותית, בצופן של נקודות מוגבהות. שיטת ברייל התבססה על שיטת תקשורת שפותחה בפקודתו של נפוליאון, כדי ליצור צופן שיאפשר לחיילים לתקשר בלילה בלי קול ובלי אור.