|
"קבוצת התיאטרון הירושלמי" הנה קבוצה ותיקה, שהוקמה במסגרת תיאטרון הפרינג' ע"י גבריאלה לב, שהיא כעת גם המנהלת האמנותית של הקבוצה, יחד עם עליזה עליון ישראלי המנוחה ואחרים. הקבוצה ממוקמת בירושלים.
המיוחד שבקבוצה שהיא מנוהלת כולה ע"י נשים.
 רונדו – ביקורת הצגהההצגה "רונדו" הוצגה לראשונה במסגרת פסטיבל ישראל 2008 וכעת התקיימה הבכורה התל אביבית שלה, בתיאטרון הערבי עברי ביפו. תוכן ההצגה בקיצור: כיתה מוזמנת על ידי אחד התלמידים דאז, כדי להודיע על חתונתו בסוף המפגש. הוא נשאר רווק משך כ- 20 שנה ומאז וגם כעת אין לו כלה.
הכלה דמיונית כי הוא אוהב להיות לבד ... אך בכל זאת רוצה להתחתן.
הכיתה נפגשת על חוף הים, אליה מצורפים זמרת, נגנים ועוד. כל אחד מספר על מה שקרה לו, על חלומותיו ומצבו הנוכחי.
עליזה עליון ישראלי כתבה את המחזה המקורי. יש בו תוכן חשוב רב ואמירות חשובות.
החבורה נפגשת ודנה על מצב הילדים אחרי השרות הצבאי והטיול הגדול לחו"ל. הם נסעו ולא חזרו. כי מה יש להם לעשות כאן?
יש הרבה פיוט ,זיכרונות, תקווה לעתיד, הכל מתערבב ביחד כי החיים הם רונדו אחד גדול.
למרות הדברים החשובים הנאמרים בהצגה, לא התוכן עושה אותה, אלא עצם ההתרחשויות שבה.
זהו חזיון מלא התרחשויות, צבעוני ביותר,רב משתתפים. הרבה מוסיקה, ריקוד, תנועה, חוויות מסוגים שונים, רעננות. |
למרות הדברים החשובים הנאמרים בהצגה, לא התוכן עושה אותה, אלא עצם ההתרחשויות שבה. זהו חזיון מלא התרחשויות, צבעוני ביותר,רב משתתפים. הרבה מוסיקה, ריקוד, תנועה, חוויות מסוגים שונים, רעננות.
הבימוי של גבריאלה לב תופס אותך מתחילת החיזיון, מרתק אותך לכיסא ואינו מרפה ממך, עד סופו. אין בו רגע משעמם, רגע מיותר, רגע ללא התרחשות וחוויה מעניינת.
 רונדו – ביקורת הצגה כל אחד מספר את סיפורו. יש זיכרונות של חיים שעברו ואינם עוד, צער על מעשים שעשו או לא עשו בעבר, כי "מי אנחנו ילדים של פליטים המחפשים אהבה". במבט לאחור רואים איך החלומות התרסקו, התנפצו ולא התגשמו, למרות שהיו פשוטים מאוד.
בן נהרג ,אך החיים נמשכים ומוכרחים לרקוד.
במפגש מתגלים כל הסודות שלא סיפרו עליהם שנים, מתגלות כל השאיפות שהתגשמו או לא התגשמו, כל האיסורים עליהם עברו ולא התחשבו בהם.
מפחיד להישאר לבד ובכל זאת יש הרוצים להיות לבד, להיות עם עצמם, לחשוב על החיים שלהם ושלנו.
למה התחתנו ? אין רצון יותר להיות עם בן או בת הזוג . יש את הגבר שאוהבים אותו ויש את הגבר שמתחתנים איתו וזה אף פעם לא אותו אחד.
כל פרט הוא עולם שלם בפני עצמו, אך בהתקבצם יחד הם בכל זאת חבורה של אוהבים, חבורה של מכרים.
אמנם זו כיתה וכל אחד מספר את סיפורו הוא, אך היא- הכיתה, משקפת את כולנו, את סיפור חיי כולנו. |
כל פרט הוא עולם שלם בפני עצמו, אך בהתקבצם יחד הם בכל זאת חבורה של אוהבים, חבורה של מכרים. אמנם זו כיתה וכל אחד מספר את סיפורו הוא, אך היא- הכיתה, משקפת את כולנו, את סיפור חיי כולנו.
כל זה ישנו במחזה אך כאמור, העיקר הוא החיזיון, התמונות ההמוניות עם השירה, עם המוסיקה ובעיקר במערכה השנייה – החתונה, כאשר הרווק שהזמין את כל החבורה מתחתן.
הקהל משנה במערכה זו את מקום ישיבתו. הבמה מעוצבת בצורה שונה ולא מקובלת.
הצופים יושבים לאורך הבמה והעלילה מתרחשת על המסלול הלבן באמצע, כמקובל בתצוגות האופנה.
 רונדו – ביקורת הצגה זאת הצגה ויזואלית מאוד והאחראי לויזואליות זו - לתאורה ולתפאורה הוא סרגי ווקנין. המלחין והמנהל המוסיקלי הוא אבישי פיש והכוריאוגרפיה, שהיא חלק חשוב ביותר להצלחת החיזיון, נעשתה ע"י אן ברסלב.
עיצבה את התלבושות הנאות נאוה שטר.
כאמור, ההצגה היא רבת משתתפים .
המשחק טוב מאוד כאשר חלק מהמשתתפים משחקים בכוונה בצורה תיאטרלית מאוד.
זהו מחזה ריאליסטי הגובל בעצם בדמיון ובסוריאליזם.
הישג מרשים של הבמאית והשחקנים.
הפקה שהיא מלאת אווירה,פיוט,אקטואליות.
זאת חויה מיוחדת, קודם כל מבחינת הבימוי ולאחר מכן מבחינת התוכן. לדעתי הבימוי הוא זה שהפך את המחזה לבלתי שיגרתי, למיוחד, לחוויה השוה צפייה ולא רק פעם אחת.
רונדו הנו ריקוד שאנו רוקדים במעגל, ריקוד שבסופו של דבר חוזר על עצמו כמו המחזוריות שבחיים.
לראות או לא לראות: חזיון מרהיב, חוויה אסתטית, צבעונית ומרשימה.
|
מאת: אלי ביקורת
