אוכל, שפים, מסעדות, גורמה ותעמולה תקשורתית שמחברת בין כל אלה, הגיעו גם להנגרים של נמל יפו.

ברוכים הבאים לכם ושיהיה לכולנו בתאבון.

 

בועת המזון כבועת הנדל"ן?
התופעה המגה חברתית תרבותית של העצמת האוכל נכונה מאוד גם כאן ואיך אפשר שלא, הרי למרות שנדמה שההתעוררות הקולינארית גדלה ללא שום פרופורציה, כמעט כמו בועת הנדל"ן, היא גם מתאימה מאוד לאווירת הסיאסטה האקזוטית שמאפיינת את הנמל ובחלקים מסוימים גם את העיר העתיקה.

אם פעם היו פה בעיקר מסעדות דגים, שדייגים הביאו להן סחורה טרייה מהים כל בוקר וסלטים נפרסו בהן במאות צלוחיות ביום כדי ללוות את הפיתות השחומות עם זעתר, הרי שהיום יש כאן כמה מרכזים קולינאריים, שמתפתחים ומתפתחים ובלימה לא נראית באופק.

 

יום אחרון לתערוכה – רוצו!
לפרויקט נבחרו 35 שפים, שאת יצירותיהם המעוררות תשוקה צילם דן לב והיום כל הגורמה הזה תלוי על הקירות החשופים של גלריית "סלון יפו לאומנות" בהנגר מס' 2.

התערוכה העונה על השם COLORFOOD, מוצגת בחסות מחלבת גד והיום (יום רביעי ה-12.09.12) יש לכם הזדמנות אחרונה לחזות בה.

התמונות, אגב, עומדות למכירה וכל ההכנסות יועברו לעמותת עלם.

אם יש לכם זיקה לתשוקה קולינארית ואין לכם כסף לרכוש תמונה, יש גם גלויות שמוקדשת לכל יצירה, אותן אפשר לקחת הביתה בחינם.

 

COLORFOOD הוא פרויקט אומנות גורמה וצבע וכשמו כן הוא - מדבר על אוכל, על צבעים וזוויות צילום מרתקות.

שאול בן אדרת בחר בצבע כחול והציג באמצעותו את יצירתו "חולם בכחול", המציגה את מה שבעיניו מסמל תשוקה - פסטה כחולה ואויסטר במרכזה.

ההשראה לצילום הגיעה מהצילום של אלי בוחבוט, שמציג מפשעה של אישה עם יד תחובה בתוך התחתונים - נועז מאוד.

 

(גם) מחפשים אהבה
אביב משה ניצל את הבמה שהוצעה לו על מנת להביע את משאלת ליבו הכמוסה ופרסם באמצעות הפרויקט מודעת היכרויות אישית בשם "בואי כלה" – כנראה שלא רק רווקות זועקות לשמים.

 

ביצירתו של ישראל אהרוני (שכבר נמכרה) נבחר דווקא הצבע הסגול - מנה של סלק צלוי עם גבינת קוטג'.

ההשראה כאן היא כמובן כפות ידיים של אהרוני עצמו, שמתלכלכות בצבע "טוטאלי" של סלק בזמן העבודה עימו.

 

יצירתו של דניאל זך, שבחר בצבע ירוק, נקראת "סנדוויץ' פועלים אופטימיים".

גם הצילום של איתיאל ציון שסיפק את ההשראה וגם היצירה של השף, עשו לי חשק לעזוב הכול וללכת לחפש את אותו איש הפיגומים האופטימי שאוכל ביצה קשה, זיתים, לחם, צנון, בצל ירוק טרי, דג מלוח ושמנת חמוצה.

 

למרות שלא הצלחתי לפענח את המזון שבחר ערן שוורצברד על מנת לייצג צבע שקוף, הצילום שנקרא "רעננות ריחנית" מעורר את כל ההשראות שבעולם ולאו דווקא לכיוון אוכל.

 

אם יש גם עדן
מאוד אהבתי גם את היצירה המופלאה של עומר מילר (כמובן) שבחר בצבע שחור.

יצירתו שנקראת "אם יש גן עדן" צולמה בהשראתה של תמונת בית קברות והיא משפריצה החוצה את ניסיונו המדובר של מילר בתחום האינסטגרם.

יש בה קומפוזיציה ועניין, שילובי צבעים מרקמים ויותר מכל היצירות האחרות בתערוכה, היא עשתה לי חשק להושיט את היד למסגרת, כדי לקחת ביס לטעום.

 

מאוד מצא חן בעיניי "ריקוד מושחת" של משה שגב, שבחר בצבע לבן וביצה טרייה שבורה כדי להראות לנו הצצה לתוך הנסתר.

דנה מלמד יצרה רגע מוזהב, אבי ביטון בישל רביולי שחור וויקטור גלר יצר יצירה בסגנון ספרדי בהשראתו של סלבאדור דאלי.

 

יש עוד לא מעט יצירות שלא הזכרתי כאן, כי איך אומרים: צריך לראות על מנת שתתעורר לחיים התאווה הגדולה לעשות את מה שהיהודים מקדשים מאז שחר ההיסטוריה - לאכול.

חלק מהיצירות בתערוכה עושות את זה ביג טיים, חלקן האחר מעורר שאלות אודות מיקומו של האוכל בחיים שלנו.

 

כשהייתי ממש צעירה וניסיתי להבין כיצד אוכל להבין בני אדם יותר בקלות, הייתי שואלת את כולם מהי החיה האהובה, מהי המוזיקה שהם שומעים, מהו המזון שהם אוהבים ומה הצבע שהם הכי מזדהים איתו.

בתערוכה זו אפשר להציץ לתוך עולמם הפנימי של הסופר סטאר שפים שלנו, שמצולמים על ידי דן לב, פעם בתמימות ופעם בתחכום, פעם בעזות ופעם ברוך של בתולה עטופה בלבן.