בא והולך / נועה ארבל
לפרטים ושעות פעילות - לחצו כאן

העיסוק בחושך ואור ריתק אותי מאז ומעולם. הניגוד בין האור והחושך במרחב העירוני מעסיק את הציירת נועה ארבל המציגה תערוכה בשם "בא והולך" בגלריית קיימא בימים אלה.

 
לגרש את החושך

על פי שמה של התערוכה הנחתי שבוודאי מדובר על היחסים בין נשים וגברים שבאים והולכים. אבל היחסים המתוארים בתערוכה לא קשורים לא לגברים ולא לנשים והאמת היא, שגם לא לגמרי לאור וחושך, אלא לזיכרונות שיוצרים המרחבים העירוניים ולהתפרצות הירוק החיי ביניהם.

תערוכת היחיד הראשונה של נועה ארבל "זוהר הלילה", שהוצגה גם כן בגלריית קיימא, הוקדשה לדרום העיר ולזוהר של החושך, התערוכה הנוכחית עוסקת בעיר הלבנה ובהמוני עצים ירוקים אשר עדיין צצים בין בנייני הבאוהאוס לבין רבי הקומות החדשים שצצים כאן.

 

יש משהו מהפנט ביצירות של נועה שמשליטות עלינו את האור ומגרשות את החושך והדיון בין הממשות לבין הטשטוש האדריכלי על רקע של טבע עירוני סבוך, בולטים כמעט בכל היצירות. 

נועה דנה ביצירותיה על הצמיחה של העיר בתוך בועת הלובן שלה על רקע הטבע שהולך ונעלם. טשטוש של גבולות הניראות, שהוא אבן יסוד של החיים העירוניים, מוטל ביצירותיה בספק.

 

התבוננות ביצירותיה מעוררת שאלות לגבי התפרצות הצמיחה של העיר לצד הטבע שצועק כאן לצמיחה, כמו האנשים עצמם שמחפשים את מקומם בתוך חיי הבטון. בהרבה מהיצירות שלה נועה לא מוותרת על גורד שחקים מטושטש כמו מגדלור שגבולות הבטון שלו מיטשטשים על ידי כוחו האיתן של הטבע שמוליד סערה.

יש בעיניי משהו סימבולי למונומנטים העירוניים הארוכים האלה, שכאילו חוצים את חללי היצירה של הציירת אשר נוצרים על פי דבריה מהזיכרון של המקום והרגע.

מערך צבעים בהירים שבהם בוחרת האמנית מסנוור, והחושך נכנע.

חיים בערפל לבן
אז מדוע אותה הצמחייה הפראית שנועה מציבה ביצירותיה כה כהה על רקע העיר הלבנה?

אולי אלה אנחנו, בני האדם שממלאים את העיר ויוצרים בה את החיים, אולי אנחנו הפולשים שמביאים חושך?

יורם קניוק כתב כי "נועה יודעת להפיח חיים באיך העצמים נהיים, מתהווים. ציור יכול להמחיש דברים שמילים אינן יכולות".

בעיניי, בתערוכה "בא והולך", נועה בודקת את הגבול שבין הטשטוש החלקי לבין ההיעלמות המוחלטת של העיר, של המבנים הממלאים אותה ושלנו שמתפרצים לתוכה עם מתלתלנו, הרבה פעמים ללא שום התייחסות לעיר עצמה שמארחת את חיינו.

נועה חוקרת כיצד ניתן לתאר חיים שעולים מתוך העיר הלבנה ונבלעים במציאות שהם עצמם יוצרים בה.

 

העיסוק ברגע שבו הצורה עוברת מהתחום הגלוי והופכת להיות בלתי נראית מסמלת את מה שמאפיין כל כך את החיים שלנו בעיר - החלומות שיכולים להיות ברורים ברגע אחד, מתערפלים ונעלמים ברגע שאחרי זה כשהם משאירים רק ערפל של זיכרון בתוך התודעה.

 

נועה ארבל מסבירה כי הציורים "נעשים על ידי הצבעוניות והלובן שבעיניי רוחי, על ידי הזיכרון מהמקום והרגע והרצון להישאר בין הברור לבין העלמת הברור עד לכדי ערפל לבן", אותו ערפל לבן שלתוכו מתמוססים החלומות שלנו.

 

החיפוש אחר הגבולות של הנראות מזין את היצירות של נועה במסכת ערפל עירוני ומעורר שאלות לגבי הממשות של החיים שלנו כאן.

מבטה לוכד את האור של העיר, ממוקם אי שם למעלה, כאילו היא מציירת מגובה מעוף של ציפור או כשהיא יושבת על הגג או על המרפסת. ציור אחד, אדום וסבוך יותר מאחרים מוקדש לשדרות ירושלים, בציורים אחרים נדמה שדווקא הירוק שמזוהה בדרך כלל עם החיים, מתפרץ ומאפיל עלטה.

 

אצלי התערוכה עוררה תהיות רדומות לגבי הממשות של הרצונות, החלומות והשאיפות שלנו שנכנעים לאור המסנוור של החיים בעיר והופכים לערפל של זיכרוננו.

 

נועה ארבל נולדה בשנת 1975 והיום היא גרה ועובדת בכפר מונאש. היא בוגרת Art Students League שבניו יורק ובשנת 2005 היא זכתה בפרס הצטיינות בציור שמן Best of New York Artists & Artisians.

התערוכה "בא והולך" תוצג בגלרייה קיימא עד לתאריך 13.10.12