לפרטים על מרכז עמיעד ביפו - לחצו כאן

מרכז עמיעד שממוקם בתוך שוק הפשפשים הוא חלל תעשייתי ענק שמציעה כניסה חופשית דרך שני פתחים הפתוחים לרווחה. אין בו ולו דבר אחד מהאליטיזם שמאפיין את הגלריות לאומנות, חסר בו גם סדר כלשהו אבל בשלושת השבועות הקרובים תוצג בו תערוכת XPOZITO המכנסת תחת קורת גג אחת יצירותיהם של 40 אמנים מתחום הפיסול הציור והצילום. 

השילוב של האובייקטים ובחירתן של היצירות המוצגות בתערוכה נעשו על ידי אתי ופרדי פביאן, כאשר המטרה היא לענות על הסקרנות שמתעוררת בעת התבוננות ביצירת אומנות, אותה הסקרנות הטבעית להכיר את האמן שמאחורי היצירה. מוצגות כאן יצירות מהזרם המרכזי של אמנים מוכרים לצד יצירות של אמני העתיד ויש באווירת הכאוס האומנותי הזה משהו שמבטל את תחושת הזרות שלפעמים מתלווה תערוכות אומנות מודרנית.

 

הפתיחה של התערוכה התקיימה ביום חמישי האחרון. לאורחים הרבים שהגיעו הוגש יין אדום ויוצר פריזאי מרשאל מרין היה אמן אורח. 
באירוע נכחו הרבה מאוד אנשים שלא חששו להידחס על מנת להכיר מקרוב את האמנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה שגם הם היו בין הנמצאים בפתיחה הרועשת. 

האורות החזקים והנוכחות הערה של אנשים הוסיפו לאירוע תחושת חוסר רשמיות והתנועה המתמדת מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה הזכירה לי קצת את השוק בנמל תל אביב ביום שישי בצהריים.
לצד המולת המבקרים הסקרנים בלטה מאוד נוכחותם של נציגי פאלון דאפא – שיטה עתיקה לטיפוח ותרגול אשר קוראת לגילוי האמת, חמלה וסובלנות. הם ישבנו בשקט מופתי והציגו את השיטה שמציעה הדרכה לצמיחה רוחנית לחיים. פאלון דאפא היא חוכמה סינית מסורתית שמציעה משמעות חדשה לחיים מודרניים וכך גם היצירות שמוצגות בתערוכת XPOZITO. 
בניגוד מוחלט לסביבה, נוצר סביבם אי של שקט ושלווה.

 

אין בתערוכה נושא מרכזי ודומה שהחלל והתערוכה מתמזגים בתוך החופש מהחוקים ומהמוגבלויות. היצירות עצמן לעומת זאת, מבטאות בעיקר את הזעקה האנושית ששמה תגר על המוגבלויות הפיזיות. 

היצירות כאן משדרות בצורה מאוד בוטה ועוצמתית את אישיותו של כל אמן ונראה כי ההמולה של המבקרים קטנה לעומת מה שמשדרות היצירות. מצבם הנפשי ודמותם של האמנים מאוד בולטים והכי חשוב, ניתן לזהות כאן את המצבים, את ההזיות, את הכאב והיצריות שהובילו להולדתה של היצירה. היצירות מבטאות את המצבים הנפשיים כמו התרסקות וכאב, אובדן הזהות, טביעה נפשית, היסטוריה אישית שנשזרת במאורעות החשובים של המדינה. 

פסלים שמציגים את גוף האדם כסך כל מה שהוא צרך במשך חייו מעוררות שאלות קיומיות. יש כאן יצירות שמתעדות את חופש התנועה ואת המוגבלות שבמחסור שלה, טשטוש הראות ושאיבתה של הנשמה מתוך האנושיות. 

יש בתערוכה פסלים וצילום, ציור ואומנות משולבת, קונדומים ומיצגים של גופות חנוטות שתלויות במהופך כשהן מציגות לראווה את תוכן קרביהן. פסלים של הגוף האנושי העשויים מבדילים של סיגריות מעוררות את השאלות לגבי התייחסותנו לגופנו, והמיניות המוצגת בלא מעט יצירות, תחומה בתוך הלבשה תחתונה קלועהבתוך מסגרת אומנותית. 

ראיתי גם הרבה תיאורים של מגבלות הגוף לעומת החופש של הנפש, יצירות של אמנים אשר עברו אירועה מוחי שמגלמות את כל מה שעצור בפנים לנוכח השבירה האישית על רקע העולם שלא מפסיק מלכת וממשיך לפעום מסביב.כמו כן מוצגות יצירות מצולמות המתארות את הרגע החולף ואת שקיפותם של החיים, הרבה התמודדות עם כאב, וחיים בתוך בועה מסוגרת של דיכאון ואנושיות.

 

פגשתי באמן יחף, לסרו רדסקסיץ אשר תיעד את עצמו בעזרת מצלמה דרך השתקפותו במראה מרוסקת. 
לסרו הוא פסל, מרצה ויועץ והוא סיפר לי על התרסקות זהותו שניבאת מתוך המראה הסדוקה. הוא מזמין כל אחד ממבקרי התערוכה להתבונן על בבואתו כפי שהיא נשקפת מתוך אותה המראה עצמה שהיא חלק מהיצירה וזאת על מנת להבין את גודלה של ההתרסקות שלו שהולידה את היצירה.

 
Xפוזיטו - לכו לראות!

התערוכה מאופיינת במעברים חדים בין הנושאים וסוגי היצירות, והכאוס האומנותי הזה מקשה על ההתעמקות ביצירה. גם הנושאים שבוקעים מהיצירות קיצוניים, בועטים ונוגעים בכל הרבדים של החיים מהיווצרותם דרך שבירתם ועד לדעיכתם. 
הדבר המשותף אשר ממלא את האוויר שבתוך ההנגר הן הזהויות של האמנים אשר שועטות לעבר המתבונן מכל יצירה. זה מאוד חד וברור ולא משאיר מקום לניחושים או תהיות ומהבחינה הזאת, תערוכת XPOZITO מקורית מאוד.

* התערוכה נותנת חסות לעמותת דיסאוטונומיה משפחתית וחלק מהיצירות המוצגות בתערוכה נתרמו על ידי העמותה.