שלומית הייט / LIFE-LIKE

פייסבוק! הרי ככה בדיוק נראה היום העולם האינסטגרמי שבו אנשים מעלים את התיעוד העצמי כמעט לגובהה של האמנות. התיעוד העצמי תוך כדי ביצוע פעולות בנאליות ביותר שזועקת "החיים הטובים" או תיעוד מוקפד של אותם סממני החיים הטובים, שום דבר מזה הוא לא באמת החיים. כיצד נקלענו לצביעות הפלסטית של הפייסבוק?

 

אלה מחשבות שהתעוררו בליבי כאשר שמעתי על תערוכת הצילום החדשה של שלומית הייט המוצגת כעת בגלריית "מרחב לאומנות" בכיכר קדומים 8 ביפו העתיקה. אם לדייק יותר, שמה של התערוכה "life-like" זה מה שעורר מחדש את מה שאני חשה לאחרונה כל פעם שאני לוקחת חלק בהתמכרות הפייסבוק. 

מציאות בתוך פנטזיה ופנטזיה בתוך מציאות
בכל פעם שאני מציצה ברשת החברתית הזו זעקה בוקעת מתוכי, שהרי אלה לא החיים עצמם, אלא like החיים שהיינו רוצים שיהיו לנו וכל המאמץ המשותף הזה נועד לשם זכייה ב like נוסף מאנשים שחולקים איתנו את הפנטזיה.

 

בצילומים של שלומית הפנטזיה והמציאות מתקיימות זו לצד זו וצעצועי ילדות (המוכרים יותר לדור הורים מאשר לילדי הגאדג'טים של ימנו), מצולמים כשהם כמעט אנושיים על רקעים של נופים טבעיים. 

נופים אלה מנוגדים לסביבת החיים הטבעית של כל אחת מהחיות המצועצעות מפלסטיק. בזכות התנוחות  שבהן העמידה שלומית את הדמויות שלה ובזכות אפקטים של הצללה שמאוד מודגשים בצילומיה, מורגש הדגש על חוסר הטבעיות, על התערבות האדם, בדיוק כמו בחיים כפי שהם נשקפים אלינו מתוך הפייסבוק שמטרתו לעשות like על ה-life המדהימים שלנו.

 

התעתוע בין החיי לדומם שיוצרת שלומית בתוך הצילומים שלה מוליד תחושה שהחיים עצמם שולטים הן על הטבע והן על הבובות שמקשרות אותנו לתמימות של הילדות. בלבול וכובד משקלה של המחשבה המערערת ניבאים מתוך הצילומים של הייט. 

צעצוע הפנתר כאילו מנסה להפחיד את הדיונה, ברווז עצוב כלוא במשטח פצפצים תעשייתי, ג'ירפה יוצאת לטיול על גבי סורג מתכת וסוס צועד בריכוז אל תוך הלא נודע כשקרן אור בודדה מאירה את דרכו.

במבי מבקר בהרים מושלגים, פילון בודד עומד לבדו עם הצל של עצמו, ציפור על תיל עבה מבליטה את הריקנות של סביבתה וברווז מדשדש בין צינורות מים על דשא גינת בית. 

מרחב המחייה של החיות מצטמצם ונכבש על ידי הבטון בדיוק כמו שמרחב המחייה שלנו נלכד ומתכווץ לתוך אביזרי תיעוד מידיים שמעלים לתוך פייסבוק את ההשליות של כולנו על מנת לצבור עוד ועוד like או שאולי זה נועד להפיח בנו את ה-life?

 

שלומית יצרה את עבודותיה על מנת לעורר שאלות אודות המציאות העכשווית שלנו שבה אנו מתנתקים מהטבע והדיאלוג הפנימי שלה בין המדומה לאמיתי מתקשר בעיניי לצילום האינסטגראמי המפאר את החיים המזויפים ואת חוסר המציאות המוגזמת שלהם.

 

באופן מודע, שלומית הייט יוצרת את דימוי "החיים בכאילו" באמצעות שילוב בין צעצועי פלסטיק שניצבים מבודדים בטבע הזר. באופן הלא מודע היא מראה את הגיחוך של תפיסת החיים שלנו שמאפילים על כל מה שטבעי באמצעות מכשירי צילום מתקדמים שעימם אנו דוהרים להרפתקה הבאה רק על מנת לתעד אותה בתוך העדשה החדשה שקנינו. כל המאמץ הזה על מנת שה-life שלנו יראו אמיתיים ושווים like.

 

זוהי, כמובן, פרשנותי האישית של הצילומים העצובים של שלומית שמדגישים את זוויות הצילום, את היופי שיוצר האור והניגוד בינו לבין הצל ויכול להיות שמטאפורה לפייסבוק היא תולדה של מה שבוער בתוכי. בנוסף, חלליה האותנטיים של גלריית "מרחב לאומנות", מרהיבים בצורתם המקורית ומוסיפים דרמתיות לנושא התערוכה, בכך שהם מגלים את איתנותו של חומר הבניה העתיק ומדגישים עוד יותר את ההתרחקות שלנו מהטבע ומהחיים בהוויתם, וההתמקדות בפלסטי, באינסטנט ובצורך לתעד.