סיקור תערוכת הצילום של אלכסנדר שרבקוב
פישקא - לפרטים והגעה לחצו כאן

מחול היה עבורי מאז ומעולם דבר מאגי, מכיוון שהתבוננות בתנועה יוצרת בי תחושה של בורות מהולה בקסם שאיני מוצאת מילים להסבירו. בתור אשת מילים אף פעם לא הצלחתי להבין כיצד יוצרים תחושה באמצעות תנועה שלא נשארת ולא באמצעות המילה הכתובה שמתעדת שחור על גבי לבן.

 

בגלל חוסר ההבנה ואולי דווקא בזכותה, ההתבוננות בתנועת הגוף האנושי תמיד מפעימה אותי ומולידה בי את התחושה כי רק מי שרוקד או רקד יכול להבין את יחסי הגומלין בין כוריאוגרפיה ויכולות בלתי נדלות של הגוף האנושי. 

התבוננות במחול דרך עיניי צלם לעומת זאת, היא חוויה שונה לחלוטין. כאן נכנסים לתמונה התאורה, הזווית של הצילום והמון רגש. 

כל כך הרבה רגש נשפך מצילומי המחול, עד שהוא מציף את כל המילים ומהפנט את המבט שמחפש את ההיגיון או לפחות את האסתטיקה.

נושא הרגש והתאורה בולטים מאוד בצילומיו של אלכסנדר שרבקוב שתערוכת היחיד שלו מוצגת בימים אלה ב"פישקא". 

צילומיו לא רק מפארים את היכולת של הגוף ליצור באמצעות תנועה את ההרמוניה ולבטא דרכה רגשות, צילומיו של אלכסנדר עפים על גבי כוחו של הניגוד בין חושך לאור כשהם מצוידים באפקטים מרהיבים הנוצרים באמצעות זוויות צילום.

ללכוד את הרגע

אלכסנדר שרבקוב הוא בוגר מגמת צילום ותאורה במכללת הדסה בירושלים ובתור איש תאורה בעל ניסיון בבניית תפאורות תיאטרון הוא יוצר צילומים שמדברים בשפת הצל והאור. במהלך שלוש שנים שרבקוב תיעד את ההופעות של הבלט הישראלי, של להקת המחול הקיבוצית ושל להקת בת שבע והיום הוא מציג את עבודותיו שמשלבות בתוכן בין הציר התיעודי לבין הציר הבימתי.

 

זוויות הצילום שבאמצעותן שרבקוב בוחר לתעד את מושא תצלומיו יוצרות תחושה כאילו הוא היה שם על הבמה בין הרקדנים, כאילו הוא חווה בעצמו את התחושות שהעבירו תנועותיהם בתוך שריריו. הוא מתעד בצורה רגשית, מקרוב, בצורה מעמיקה כאילו הוא חלק ממה שמתרחש מולו על הבמה. 

לכידת רגע לכדי סיפור הוא הנרטיב המרכזי בעבודות של שרבקוב והוא הופך את המתבונן בהן לעד של הנסתר שמתרחש בליבו של הרקדן שמתרגם את כל הרגשות שלו לכדי תנועה.
צילומיו מאפשרים לצלול פנימה לתוך עולם הריקוד ולתוך האנרגיה שמזינה אותו. מבט אחד מספיק על מנת להרגיש כאילו הרקדן ביצע את התנועה בה נלכד עבור המתבונן היחיד שעומד מול התמונה.

 

פישקא היא ארגון המושתת על פעילות חברתית ששם למטרה לעודד פיתוח יצירה תוך כדי יצירת דינאמיקה חברתית ואינטראקציה.

המקום פותח את שעריו בפני קהל ישראלי דובר רוסית לבוא ולנצל את הבמה. הארגון ממוקם ברחוב אילת 7 ואני נכחתי בו באירוע הפתיחה שהתרחש ביום חמישי האחרון. 

המקום עצמו בנוי בצורה שמאוד תתאים למסעדה, אך איני בטוחה כי הוא מיטיב עם תערוכת צילום ובמיוחד כאשר מדובר על צילום של מחול. 
חלק מהצילומים תלויים בתוך מעבר צר מדי על מנת לאפשר התבוננות מעמיקה וחלקם תלויים גבוה מדי וזה חבל, מכיוון שזה מונע את היכולת להביט היטב בצילום. 

בין השאר זה גורם לפספוס של מחשבתו של הצלם שנועדה להדגיש את התאורה כבעלת משמעות ביצירת הרגע המתועד ובהכנסתו לתוך אקספוזיציית צילום.

 

בחצר קטנה שמתחבאת בחלל הפנימי של פישקא היה ממוקם בר, על הבמה ניגן הרכב מוזיקלי (דנסקי, ארי בן שבת ואלון לנדה) ולצידו הופיעו רקדנים של להקת מריה קונג עם קטע שנקרא "Making a move". מכיוון שהבמה לא הייתה גבוהה מספיק, את ההופעה היה ניתן לראות רק בקושי ורק בעמידה על ספסל עץ.

בסופו של דבר, המקום לא עשה חסד לנושא התערוכה, ואני מקווה לשוב ולהתבונן באמנות הפנטסטית הזו בחלל נרחב ומואר אחרת, עם זאת אציין כי "פישקא" לקחו יוזמה ואירחו אמן למטרת חשיפתו לקהילה ועל כך - כל הכבוד.