החברה לפיתוח יפו העתיקה ומשרד לקליטת עליה מציגים בימים אלו במוזיאון יפו העתיקה פסטיבל אומנויות - "אל הארץ אשר אראך".

הפסטיבל בנוי מארבע תערוכות ציור וצילום המתחלפות ברצף כל שבוע ומציגות את עבודותיהם של אמנים יוצאי מדינות חבר העמים החיים בישראל.

אני נכחתי בפתיחה של התערוכה בנושא "הבית בו אני חי", העוסקת בעיצוב פנים וחוץ ובטבע דומם. בתור מי שרואה את המציאות כאן דרך אותה המסננת בה משתמשים כנראה גם אמני ברה"מ לשעבר, התקשיתי להישאר אדישה.

במושג "הבית" כבר יצא לי לדון בעבר בעקבות ביקורי בתערוכה של גיל מועלם דורון, שהוצגה בסתיו בבית האדריכל.

גוונים מרובים במילה האחת -"בית"
הדיון בהקשר של  בית בתערוכה הנוכחית במוזיאון יפו העתיקה נגע בי שוב, רק שהפעם בנקודות שונות לחלוטין. השאלות שהתערוכה עוררה בי היו: "מהו בעצם הבית בשבילי"? האם זהו מרחב בו מתקיימת המסורת עליה אני שומרת, או שמא זהו מקום חסר צורה שביכולתו לספק לי את תחושת השייכות, החסרה באופן מתמיד?

אולי זה מרחב עירוני עם מאפיינים אנושיים אוניברסאליים כמו ארכיטקטורה וביטויים לאמונה הדתית? בשביל Vladimir Matskin המציג זוג ציפורים על תיל על רקע נוף עירוני, בית הוא כנראה מה שנוצר בעת הקירבה לבני מיננו, המסוגלת ליצור חמימות גם בימים החורפיים הגשומים.

עבור Victoria Reidman  בית הוא כנראה מקום בו נמצאים הנעליים או המקום בו אתה מרגיש מספיק נוח להסיר את נעליך.

בית יכול גם להיות נטול צבעי שמחה ובעל קווים גיאומטריים חדים, כמו בעבודתה של Devorah Farh  או צבעוני וחסר רוך כמו בעבודתה של Yulia Shulman.

המושג "בית" יכול לקחת אותנו למחוזות אליהם שייכות האגדות, כמו בציורו של Valery Metlyaev או אל המסתורין הבלתי פטור ואל הצורך להיוולד מחדש כמו בציורו של Tenno Peut Sooster.

הבית הוא מקום של מנוחה והירגעות וגם מקום בו ניתן להוציא בחופשיות החוצה את כל הצבעים בנו.

גם קרוואן יכול לשמש כבית וגם חלון עם סורג יכול לייצג את כל המשמעות שלו, הוא יכול להיות מאוד מורכב בצורתו האדריכלית וגם מאוד טבעי ופרוס,  אם נייחס את תחושות הביתיות למקום ציבורי עם נוף מתאים המאפשר תחושת שייכות.

על שורשיות, בית, ומסקנות מהבטן
לטעמי התערוכה לא מציגה עבודות מרעישות ונועזות,  אך היא חושפת ברגישות ותבונה את התחושות עמם חיים עולים חדשים וותיקים וביניהם גם אני.

שאלות הנשאלות אודות הגדרתו של בית מולידות בכל הזדמנות התייחסות שונה. אלה שבחרו לעקור מביתם ולבנות חיים חדשים במקומות רחוקים, השקפתם בהקשר של בית מרתקת ושונה מאשר כל מי שחיי את השורשיות והמקומיות.

כתושבת הארץ אך לא מלידה, זיהיתי את התחושות המוכרות לי כל כך, כמעט בכל אחת מהעבודות המוצגות בתערוכה.

בית נמצא בלב, בתוך הבטן והוא גם חלק בלתי נפרד מרוח האדם.

בית הוא חלק מבניית זהות המולידה שייכות ואין לכך כל קשר לצורה האדריכלית, או למבנה כזה או אחר.

הבית הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו והוא נמצא באמונות ובערכים, בזהות האישית ובסביבה החברתית שאנו בונים סביבנו. בית הוא המושג האוניברסאלי והאישי ביותר שאני מכירה ואין סוף לכמות הפרשנויות שאפשר לתת לצירוף של שלושת האותיות ב, י, ו-ת.

בתערוכה "אל הארץ אשר אראך" אפשר לראות מגוון ביטויים מרתקים של המושג על כל צורותיו, גווניו והפרשנויות האינסופיות.

בני עמי אומרים שיהודי הוא נווד שלוקח איתו לכל מקום את האמונות שלו וחושב שבמקום בו הוא לא נמצא תמיד יהיה טוב יותר. בעיניי לנוודות זאת יש קסם מיוחד מאוד ובידי אמנים קסם זה הופך לכלי ביטוי מרתק ביותר.