|
| הרגשתי כמו במוזיאון החיים, בו ניתנת במה לעצבות ולבדידות, לשמחה ולאופטימיות שמאפיינים את חיי האדם ואני ממליצה לכם בחום לחוות את החוויה האמנותית הלא מחייבת הזו. |
כמו בתערוכת Xפוזיטו אשר עסקה בדמות האמן שמאחורי היצירה, כך גם התערוכה הנוכחית, שהיא תערוכת אמנים וסופרים של "צוות" - גמלאי צה"ל, עוסקת לא בהיבטים האמנותיים, אלא באנשים שמייצרים את האמנות על כל גווניה ובונים את החברה על כל היבטיה.
מכיוון שבחברה מרתקת חיים אנו, גם אוסף היצירות בתערוכה זו מרתק בשפע שלו, ממש כמו החיים עצמם. אוסף זה מסקרן בין השאר גם בגלל הגיוון האמנותי שהוא מציע לצופה וגיוון הוא הרי הלהיט האופנתי ביותר.
סיור ב-100 נתיבי חיים
מהיצירות המוצגות בתערוכה ניבאו אליי התכונות האנושיות והשקפות עולם מורכבות, מגוון אינסופי של טכניקות יצירה ומגוון אינסופי אפילו עוד יותר של השילובים השונים ביניהן. הביקור בתערוכה ליווה אותי בהרגשה שאני מסיירת בתוך נתיבי החיים האישיים של כל אחד מהיוצרים וזוהי בין השאר כוחה של תערוכה קבוצתית גדולה.
ראיתי אושר ושמחה, עצב ותקווה, ראיתי פרץ יצירתיות ומועקה, חוש הומור וגם ציניות - סקאלה רחבה של מצבים אנושיים שיכולים להעיר את המוזה ולהוליד יצירה.
השילוב המפתיע ביותר בתערוכה זאת הוא ללא ספק שילוב האמנות הפלסטית עם יצירות הספרות ועבודות מחקר שמוצגות בכניסה לתערוכה.  חגי/מנדלה/תערוכת גמלאי צה"ל
סקרנות נוצרת כאן גם בזכות כך שמדובר על תערוכה הכוללת עבודות של אמנים ושל יוצרים אשר ידם אינה אוחזת מכחול. בתערוכה מוצגות עבודות של רופאים, מנהלים בכירים ועוד מגוון בעלי מקצועות במגזר הפרטי והציבורי שמביעים את היצירתיות שלהם לפעמים גם באמצעים אוטודידקטיים.
עבודתה של שושי טל "אנשים מורכבים" עוררה בי תהיה אודות העומק והמורכבות האנושים שרק פאזל צבעוני הפורץ את גבולות הדמיון, יכול לתאר בצורה נאמנה. עבודתו של חגי – מנדלה, היא כולה אופטימיות קוסמית שהולכת לאיבוד בחיי היום יום, ועבודות הרישום של חיים אנלין הם פשוט הנאה צרופה לעיניים המעלה חיוך של עונג.
יצירות אקריליק על הבד של יפה בהט שבו את ליבי בכנות תפישתה את היופי הנשי ועבודתה המשלבת טכניקות יצירה שונות של אפרת ברקאי גורל מעניקה קונוטציה מאוד אישית לחוויה פריזאית.
מאוד התרשמתי גם ממגוון עבודות טלאים המוצגות בתערוכה וביניהן אלה של אורנה רון.
התצוגה המרהיבה של הצפרדעים של עמנואל זוהר שמבצעים פעולות אנושיות, מעוררת פליאה ומציגה שליטה בחומר ונקודת מבט קומית על מה שבני האדם נוטים לייחס לו משמעות רבה.
משפחתיות, חופש ומגוון עצום של סגנונות
יותר מכל, זוהי תערוכה ריאליסטית בניחוח עממי משפחתי, מכיוון שאין בה הגדרה ברורה של זהות מקומית או בינלאומית ואין בה את ההפשרות להתייחסות קבוצתית או פרטית.  אפרת ברקאי גורל
תערוכה זו מציגה קשת רחבה של רגשות אנושיים, של עמדות ורעיונות שכל אחד מהיוצרים מביא לתוך היצירה שלו בכלים אמנותיים לא מורכבים מדי, ולכן התוצאה לא מצריכה מהמתבונן לפשפש בידע שנרכש במהלך שיעורי האמנות בבית הספר.
היו חופשיים לעבור בין יצירות ולטייל בין תחושות, רגשות, השקפות עולם וסיפורים אישיים שמאחורי היצירות. חוסר האחדות בסגנון מאפשר להתמקד לא בביטויים של האקספרסיוניזם או הריאליזם, אלא דווקא במציאות שבה נוצרה היצירה.
בתערוכה מוצגות כ- 100 עבודות של פסלי עץ, קולאז'ים, עבודות חמר על פרסקו, פסלי זכוכית, יצירות מטלאים, יצירות פיוזינג זכוכית על עץ, עבודות מתכת, צילום, רקמות, מוזאיקה ואני בטוחה שלא מניתי את הכול.
עושר וגיוון נלקחו מהחיים שלנו והפכו כאן לנושא שסביבו נעה התערוכה.
הרגשתי כמו במוזיאון החיים, בו ניתנת במה לעצבות ולבדידות, לשמחה ולאופטימיות שמאפיינים את חיי האדם ואני ממליצה לכם בחום לחוות את החוויה האמנותית הלא מחייבת הזאת, שלא נועלת את הצופה בתוך שפה אמנותית גרנדיוזית, אלא מאפשרת בהייה משוחררת ומהנה.
|
מאת: לין לוי אורמן
