"מסמך של רגע חולף" / נועה קותיאלי
גלריית Artstation 
נעילה: 16.3.13

חיינו מורכבים מרגעים חולפים. הזיכרון הוא הדבר היחיד שנשאר. כיצד אפשר להפוך אותו לממשי? כיצד לתעד את הרגע שחלף על מנת שלא ייעלם לעד?

נועה יקותיאלי עושה את זה בצורה יוצאת דופן בתערוכת היחיד שלה "מסמך של רגע חולף" שמוצגת כרגע בגלריית Artstation במתחם התחנה. 
הצלילה של נעה לתוך מבוכי הזיכרונות של אלפי רגעים שמרכיבים את החיים נעשית באמצעות טכניקה ייחודית, תוך כדי שנועה מפרקת את הנייר השומר את הזיכרון ומייצרת עבודות חיתוך סובייקטיביות.

חיים בתוך פיסת נייר
המילים, זמניות ודינאמיות, צצות להן בראש באופן אוטומטי בעת ההתבוננות בעבודותיה המוצגות גם כיצירות אומנות בנאליות שממוסגרות במסגרות ייצוגיות ותלויות על הקיר וגם כשהן לכודות בתוך דלתות תלושות בעלות מסגרת עץ וחלק פנימי מזכוכית. 

בתערוכה מוצגות גם עבודות נייר הממוסגרות בתוך עמודי ספרים ישנים. יצירות אלה הזכירו לי את שברירי השנייה של הסחת הדעת המתרחשת הרבה פעמים בעת קריאה, כאשר מחשבה אקראית או זיכרון פתאומי של משהו צצים בראש ומתעקשים לשבש את הריכוז בקריאה.

בעבודות של נעה יקותיאלי הנייר קם לתחייה והופך לתל מימדי בזכות האפקט שיוצרת טכניקת החיתוך שאני אישית לא נתקלתי במשהו שדומה לה קודם. 

אם מתבוננים על היצירות מרחוק, הן נראות קצת כמו רישום עם דיו, אם מתקרבים קצת יותר קרוב, הן מקבלות חיים ועם מתקרבים עד שהאף נוגע בזכוכית, מתחיל משחק מרצד של צורות ולצללים. הדינאמיות בעבודותיה נמצאות בשיאה דווקא ביצירות שמתמקדות בפרטים הקטנים ומורכבות מהם. 
דלתות שקיר שלם מהתערוכה מוקדש להן וגם בתוכן אותם החיתוכים, מדברות בשפה קצת שונה, זוהי שפתם של זיכרון, של רגעים שחולפים ולא חוזרים ושל חיים שהדלתות בהם נפתחות ונסגרות בכל רגע.

אווירה נכונה, שקט ו  - אמנות
אך הרשו לי קוראים יקרים, להניח בצד לרגע את המשמעויות הנסתרות ואת המחקר שהאמנית המוכשרת עושה באמצעות שיטת עבודה סיזיפית למדי. ברצוני להתייחס רגע למכלול של התערוכה.

למכלול אי אפשר להתייחס מבלי להזכיר את חלל התערוכה, שבעיניי תמיד יש בו משמעות לא פחות מאגית מאשר ביצירות עצמן. 
אי אפשר לדבר על המכלול גם בלי להזכיר את צורת ההצגה של העבודות בחלל, כי גם לכך יש בעיניי השלכות על צורת ההתייחסות של המתבונן ליצירה.

הכניסה לגלריה Artstation היא באמצעות עליה במדרגות. הדלת נפתחת ואתם נבלעים לתוך שקט שכמעט ואפשר לגעת בו. השקט הזה הוא חוצץ בין חלל האומנות לרעש המסחרי שמתחולל מאחורי הדלתות של הגלריה, למטה במתחם התחנה. 

הדרך שבה מוצגות עבודותיה של נעה מרשימה לא פחות, מכיוון שלתאורה יש כאן עוצמה. האור משפיע על התודעה וכשהוא ממוקד כל כך על היצירה כמו כאן, הוא מעלה אותה לדרגה של מושא התפעמות. צורת ההצגה, התאורה והאווירה בגלריה הזאת מעצימים את חוויית ההתבוננות. אהבתי מאוד!

דבר נוסף שבעיניי קשה שלא להתייחס אליו כחלק מהמכלול שבו בעיניי חייה ונושמת כל תערוכה, הם דברי האוצר. בכוחם של דברי היוצר לעורר סקרנות לתערוכה וגם להסביר אותה למי שהיא מעוררת בליבו תהיות וספקות. לפעמים דברי האוצר מתעלים על היצירות וניתן להשוות אותם ליצירה בפני עצמה שלא נופלת רחוק ממה שמוצג בתערוכה. 

במקרה של תערוכת "מסמך של רגע חולף", דברי האוצר הם חיבור פילוסופי שיש לעצור רגע על מנת לחקור אותו, כפי שמתבקש לעשות בעת התבוננות ביצירה.

 "בתוך החפצים השונים הניצבים בחלל שזורים אותם רגעים חולפים כמזכרות מהנייר השלם - האין מהיש. דימוי יחיד האוצר בתוכו סיטואציות מלאות בריחות, מראות, תחושות, רגשות ומשתתפים. הנייר החתוך כמו מהווה את שרידי הזיכרון שבחרנו לשמר, לערוך ולהאדיר" שאפו!

לסיכום - הגשמתי את שאיפתי להינות מתערוכה כאירוע המצרף מכלול של אלמנטים תומכים: מיקום מצוין, שפה אמנותית שמדברת אליי ומעוררת פרץ רגשות.
התערוכה של נעה יקותיאלי בהחלט ראויה לכל התשבוחות, היא גם מאוד ראויה לכך שכל אחד יצליח לראות אותה, לפני שהיא תחלוף ותשאיר רק זיכרון..