 תערוכת הפנים של יפו מרכז עמיעד אי אפשר לעבור בשוק בלי לראות את התערוכה החדשה: הפנים של יפו, מאת צור שיזף. הומאז' ענק של 38 פורטרטים יפואיים בגודל מטר ושישים על מטר ועשרה, המודבקים על הקירות החיצוניים של מרכז עמיעד – מה שהיה שוק שנבנה בתקופה הטורקית והיום נימצא בין מסעדת השרקוטרי של וינס, לחנות השווה מאוד של "האוסף של סוניה" ומול שוק רוכלי היום.
מיקום מרכזי מאין כמותו .
פרט לצילומים, שהכיתובים עליהם מופעים בעברית בערבית ובאנגלית בסדר אקראי, כדי להראות שהערבוב הוא שווה, יש גם שני סיפורים קטנים – אחד על הדג שנפל מהשמים (ונמצא גם באתר) והשני על חשיבותו של החומוס כמשכין שלום. לכל סיפור צמוד הצילום שלו. גם הסיפורים מופיעים בערבית, בעברית ובאנגלית. הלבנט.
זו תערוכת חוצות אמיתית, שמה שמניע אותה לדברי צור הוא ש – "לבנט (Levant ) במילון אוקספורד, היא המילה שמתארת את המקום בו זורחת השמש ואת חלקו המזרחי של הים התיכון ואייו.
הלבנטיניות היא ערבוביית השפות, הדתות, הפרצופים, סגנונות הבניה, שמות הדגים והאוכל שלנו.
אבל הלבנט, אומר גם ששום דבר (חוץ מהשמש), לא צפוי. יפו היא הלבנט."
| פניה של יפו הם עופר ללוש שמצייר ומפסל, של יאן ראוכוורגר הצייר ושל אשתו גלית שמצלמת וחורטת, של עולש קי שקומם את רחוב רבי חנינא ואת שוק הפשפשים, של מורן שוב האוצרת מחלון נגה היקרה, של דניאל ודניאלה יפה בוני צעצועי עץ, שגרים על הסירה איתה הקיפו את העולם וגלי סירות הדייגים ממתיקים את לילותיהם, וחליל אסמר מוכר הדגים מיפת פינת מנדס פראנס. |
- "מכיוון שהעיר הזרה, ההפכפכה והלא צפויה, הופכת אישית ומסבירת פנים בגלל שאתה מכיר אנשים. מבדיל בין טוב ורע, בין שווה לפחות."
- "זו תערוכה עדכנית? אלו הפנים שניתקל בהם ביפו?"
- "ברובם בודאי, אם יודעים איפה לחפש, חוץ מאבו חסאן עליו השלום, אותו צילמתי כמה חודשים לפני שהלך לעולמו. מה שמראה שיפו היא לא אותה העיר אליה הגעתי ב-1991. אבל גם אני לא. היא השתנתה ונשארה אותו דבר. את רוב המצולמים אני מכיר מהרגע שהגעתי ליפו. ויש לי חיבה אליהם ולעוד רבים שלא צילמתי, לא בגלל שהם לא ראויים – אלא משום שאני אחד ."
- "אתה יפואי?"
"נולדתי בירושלים. עברתי לתל אביב כשהייתי בן 8. באתי ליפו בן 32. זה המקום בו אני חי את פרק הזמן הארוך ביותר שחייתי באיזשהו מקום. אבל רבים מהיפואים הם כאלו. כמו בכל עיר,  תערוכת הפנים של יפו מרכז עמיעד אנשים מתחלפים. באים והולכים. במהלך השנים השתתפתי עם חלק מהאנשים במאבקים פוליטיים, חברתיים ואזרחיים, שקבעו את אופייה של העיר. חלק נתנו את הטעם וזו בעצם היתה הבחירה שלי. צילמתי אנשים שאני שתרמו ותורמים משהו לעיר. כמעט מכל אחד מהם למדתי משהו על העיר.
בלי מוחמד עטיה האופה ואביו עליו השלום, לא הייתי לומד שלכל מאפיה יפואית יש את טעם הפיתה שלה.
בלי ג'ורג', ג'וני וניקולא באהו לא היו ברזילי העיר מתכופפים וממוסגרים. הם אלו שעשו את סורגי חלונות מסגד חסאן בק.
בלי אחמד זיבדה הנגר היו העצים מיותמים ושום שולחן לא היה קם על ארבעותיו
ובלי עומר סיקסיק, עבד סאטל וחבריהם באגודה למען ערביי יפו, שותפים לאינספור מאבקים והפגנות, לא הייתי שומע את מצוקותיהם של תושבי יפו הערבים, שכניהם של תושבי יפו היהודים.
רחוב יפת הוא דארב אל ע'זה הוא שרע עג'מי.
דרך יפו-תל אביב היא הדרך לשכם. עולי ציון היא הדרך של עולי הרגל לירושלים. "
- "אבל זו תערוכה שהיא במסגרת חגיגות המאה של תל אביב ומומנה על ידי מנהלת המאה – אין לך בעיה עם זה?"
- להיפך. כל השקעה ביפו ובאומנות מבורכת בעיני. אני נגד לפגוע בעיר – אבל אני בעד כל מסיבה. וחוץ מזה, ליפו זיכרון ארוך. היא זוכרת מתי נולדה תל אביב. ונשארת יפו.
בלי מוחמד עטיה האופה ואביו עליו השלום, לא הייתי לומד שלכל מאפיה יפואית יש את טעם הפיתה שלה.
בלי ג'ורג', ג'וני וניקולא באהו לא היו ברזילי העיר מתכופפים וממוסגרים. הם אלו שעשו את סורגי חלונות מסגד חסאן בק.
בלי אחמד זיבדה הנגר היו העצים מיותמים ושום שולחן לא היה קם על ארבעותיו
ובלי עומר סיקסיק, עבד סאטל וחבריהם באגודה למען ערביי יפו, שותפים לאינספור מאבקים והפגנות, לא הייתי שומע את מצוקותיהם של תושבי יפו הערבים, שכניהם של תושבי יפו היהודים. |
- "יפו היא נייר הלקמוס של החברה בישראל. כל מה שקורה כאן, כל מה שאנחנו אוהבים ופוחדים – קורה בכל מקום. חומוס והפגנות. חיים זהירים ומנומסים פחות או יותר של תושביה השונים, שיודעים ששום דבר לא צפוי וצריך לבנות ולתחזק את שלומה כל יום מחדש.
מה שמחזיק אותנו ביחד הוא חומוס. ופיתה. והים וחיבתנו לעיר העתיקה. עיסות וקירות מלכדים אותנו. והגלים מרגיעים אותנו."
ואפשר גם לצטט מתוך טקסט התערוכה שמקבל את פני הבאים, להקיף את הבניין האדמדם של מרכז עמיעד בשוק הפשפשים שגם אותו כתב צור (כמו את כל הטקסטים על הצילומים והסיפורים):
"פניה של יפו הם עופר ללוש שמצייר ומפסל, של יאן ראוכוורגר הצייר ושל אשתו גלית שמצלמת וחורטת, של עולש קי שקומם את רחוב רבי חנינא ואת שוק הפשפשים, של מורן שוב האוצרת מחלון נגה היקרה, של דניאל ודניאלה יפה בוני צעצועי עץ, שגרים על הסירה איתה הקיפו את העולם וגלי סירות הדייגים ממתיקים את לילותיהם, וחליל אסמר מוכר הדגים מיפת פינת מנדס פראנס.
בקפה הנרגילות של חמודי, שם שילבו ידיים נגנים יהודים וערבים בשעות קשות של אינתיפדה, יושבים והקלפנים שלא איכפת להם מכלום והם אוהבים את העשן המתוק ואת קול המסגד, ומעל כולנו מרחפת רוחו הטובה של אבו חסאן שלימד אותנו לנגב מסבחה שמימית עם הפיתות של עטיה. זכר צדיק."
תערוכה שממלאת את הרחוב בחיים ופונה ומציגה את העיר.
אלו פניה של יפו.
"תערוכת הפנים של יפו מוצגת במסגרת חודש האמנות של שנת המאה של תל אביב-יפו.
במהלך ספטמבר מוצגות מאות יצירות אמנות במרחב הציבורי.
|
מאת: מערכת הפורטל
