 סצינה מההצגה חמישה קילו סוכראין לי ספק שהדעות על ההצגה תהיינה שונות ומגוונות מקצה לקצה ותכלולנה דעות חיוביות ביותר לצד שליליות ביותר.
וכל זאת מדוע ולמה?
כי ההצגה באמת מיוחדת, שונה, חריגה בנוף ההצגות בתיאטרונים הממוסדים, שגשר הוא אחד מהם.
בתכניה ההצגה מוגדרת כ"קומדיה מוקומנטרית" ויש גם הסבר להגדרה זו.
מוקומנטרית הינו סוג של הצגה דוקומנטרית, אך למעשה – פיקטיבית, דהיינו י- כולה לא להיות מבוססת על דבר אמיתי, מקרה מציאותי שקרה והיא לרוב כלי לפארודיה או סאטירה.
הווה אומר - דבר והיפוכו.
למעשה, האמת היא - לדברי גור קורן, שכתב את המחזה וגם משחק בו בתפקיד עצמו - שהוא פגש חתול וראה בו את סבו שמת מכבר, ולאחר שקרא את זיכרונותיו, בא רעיון המחזה.
ספורהמחזה הוא שהסבא המת מופיע בפני הנכד באפיזודות שונות, במקומות שונים, בדמות שונה וכל פעם הוא מבקש ממנו לשנות פרט בספר העומד להתפרסם על מלחמת העולם השניה.
המחזה בנוי בעצם מכמה קטעים, בהם גור פוגש את סבו כנערה, קבצן, נהג מונית, זונה, הומו וכו'.
המחזה מפגיש את דור השואה עם הדור הצעיר ומטפל בנושאים בצורה הומוריסטית ופרועה, כאשר הדמיון והמציאות שלובים ומעורבבים בו.
 סצינה מההצגה חמישה קילו סוכר חמישה הם המשתתפים בהצגה, כשחלקם מגלמים כמה תפקידים. המשחק של כולם מעולה, מעוצב להפליא, עם דגש על הפרטים הקטנים ביותר.
הבמאי יבגני אריה ביים הצגה מקסימה, מיוחדת וחריגה כאמור, ולמרות שהיא מורכבת מאפיזודות שחלקן נראות כ"נונסנס", היא מרתקת ואמינה.
אריה הקפיד לעצב היטב את הטיפוסים השונים, אם כי חלקם נראים כסטריאוטיפים ואינם חולקים בעצם הצגתם על דעות קדומות, על איך צריך להציג טיפוס מסוים.
עיצב את התלבושות בצורה יפה, מגוונת וצבעונית ביותר - ברק חודריאן .
את הבמה עיצבה סלבה מלצב ואת התאורה אלכסנדר סיקירין.
זאת הצגה שאתה יכול לאהוב אותה או להשתעמם ממנה, אך אינך יכול להישאר אדיש.
הכל תלוי בך - אם אתה שמרן שאינו אוהב חידושים, אם אינך פתוח לדרך חדשה להצגת נושאים רציניים שלדעתך אין לפגוע בהם בצורה קלילה והומוריסטית, או אם אתה אדם המוכן לראות ולשמוע כל דבר, מבלי שהוא ירגש אותך או יוציא אותך מכליך.
 סצינה מההצגה חמישה קילו סוכר גיל קורן מלא מרץ, חביבות, אי אכפתיות. הוא מציג את הנכד הנתקל בתופעה על טבעית. ככותב המחזה הוא נוגע בצורה עדינה, קולחת וסאטירית בסל התרבות, בשואה, בגבורה וכו'.
הצגה זו מוכיחה שלפעמים התמליל אינו חשוב כל כך, אם הוא מוגש ומשוחק מצוין, מבוים היטב ומציג דברים לא חשובים, בצורה נהדרת שכזאת.
נהניתי מאוד מההצגה וממשחקם של כל המשתתפים .
ציון אשכנזי הציג דמות חביבה של הומו סטריאוטיפי הצמא לאהבה, לחיבה לסקס.
נועה קולר היתה "זונה" נהדרת.
יובל ינאי היה טוב מאוד בתפקידיו הרבים והציג טיפוסים שונים, עם אופי שונה והתנהגות שונה.
רונית בקרמן השלימה היטב את צוות השחקנים המעולה, בעזרת משחקה הטוב.
לראות או לא לראות: ראו את ההצגה כקומדיה מטורפת ללא משמעויות.
אל תחפשו אותן והנאתכם תהיה שלמה יותר.
למועדי ההצגה - לחצו כאן |
מאת: אלי ביקורת
