טוב, מסתבר שהפיילוט שנוסה לפני שבוע בנמל יפו היה מוצלח ואני קיבלתי זימון מהמערכת לסקר את הרך הנולד - יריד Art and craft בתוספת מוזיקת ג'אז בנמל יפו במוצאי שבת למול השקיעה.

העניין שהייתי אמור לצלם (בהתנדבות כמובן) בר מצווה של בן של חבר ממש טוב ולכן בניתי לוח זמנים מדויק שיאפשר לי להיות בכל מקום בזמן הנכון.
איש עסוק הפכתי להיות מאז קניית המצלמה הזו, אבל ידעתי כבר אז במה הדבר כרוך ואינני מצטער על כך. איש חזק ועקבי הוא עבדכם. החלטה היא החלטה, סדר הוא סדר ודרך היא דרך. אם צריך - עושים ולא מקטרים ואם כבר עושים - אז כהלכה ובזמן.
בקיצור, אם לא הייתי נרדם צהריים ומתעורר באיחור הייתי בטח מספיק קצת יותר, אבל ההנג אובר הכריע אותי ולכן כשגיליתי שכמעט שבע בערב זינקתי מהמיטה, חטפתי את המצלמה וירדתי בריצה לנמל.

אלא שמסתבר שלא רק אני נמנמן שכזה.
דובר על פתיחה בשעה שש בערב אך אני שמחתי לגלות את בעלי הדוכנים מתמקמים להם בעצלתיים, מניחים את מרכולתם על המשטחים המוצלים במבט מהורהר ולא ממהרים לשום מקום - ובצדק.
האווירה הכללית היתה מאד רגועה, מה שיפשר לי לשתות כוס לימונדה טבעית בעשרה שקלים, להגיד שלום לכל מכריי הרבים מספור, לשלוף את המצלמה בגאון ולנפנף בה לכל עבר רק כדי לגלות שהשארתי את הסוללה בטעינה בבית ושאני צריך לרוץ מהר להביא אותה.

יש ברירה?
מילא.

גיחה מהירה הביתה הלוך ושוב ומיד כשחזרתי פתחתי בסשן צילומים מהיר, כי כמו שאמרתי -הייתי צריך להגיע לבר מצווה ההיא.
כל בעלי הדוכנים שמחו מאד לפרסום החינמי בפורטל המסעיר שכבש את יפו בסערה - יונה מהתיקים והארנקים עבודת היד, בחור חמוד שבטח קוראים לו שרון גל אשר מכר ספרים מפרי עטו, נעמי הקטנה מדוכן התכשיטים ועוד רבים וטובים. כולם פרט לבעל דוכן לתמונות שביקש ממני לא לצלם את התמונות שלו כי "זה לא נהוג" ועיצבן אותי מאד, אלא ששני דברים שיחקו לטובתו ובגלל זה הכל עבר בשלום בלי מלחמות:
א. לא בא לריב וללכלך את הציוד החדש בדם.
ב. הספקתי לצלם את התמונות המכוערות שלו כבר לפני זה בלי שהוא הרגיש.

ובעוד אני מצלם לי להנאתי, מלהטט בין העדשות ומחליף רשמים עם צלמת הבית של הנמל - שלא אגלה לכם את שמה אבל אספר לכם בסוד שהיא הרימה פרוייקט בלתי גמור עדין ובו מצגת מדליקה - ועל כך יסופר בכתבה יעודית נפרדת, החל הרכב הג'אז לנגן והזמרת שנראתה כמו ילדה בת שלוש עשרה פתחה את הפה  ושרה כמו חצי כושית בת ארבעים וחמש, שזו מחמאה ענקית.


הקהל ישב מול הנגנים והזמרת, לגם לאיטו, פטפט בנחת וסטנדרטי הג'אז זרמו כמים.
השמש ירדה נמוך ופיזרה פס של זהב על המים.
הייתי צריך ללכת והתקשיתי.
היה פשוט מדליק.
פראייר מי שלא בא.

בסוף קרעתי את עצמי לאוטו, לא לפני ששלשלתי שתי מטבעות של 10 ש"ח כל אחת ל"כובע" שהניחו הנגנים לפניהם ונסעתי שמח וטוב לב למשימתי הבאה.

אחלה אוירה, אחלה אנשים, אחלה מוסיקה.
בואו ביום שבת הבא - כדאי לכם.

שלכם כתמיד
יהושפט היפואי - כתב, צלם ואיש רוח.