טוב, אתם יודעים איך אני אוהב לנמנם בבוקר יום שבת, אחרי לילה של אלכוהול וזימה במידה, ולכן הרשיתי לעצמי מראש לישון עד שעה עשר בבוקר, כי ידעתי שאין שום פעילות מתוכננת לפני זה, וכשהעורכת התקשרה אלי בשעה שתים עשרה ושאלה איך מתקדמים העניינים בקרנבל ואם יש הרבה אנשים,  דפקתי עם היד חזק על דופן המיטה ואמרתי לה שיש מלא אנשים ואני לא מצליח לשמוע אף מילה.

זינקתי מהמיטה, אספתי את ציוד הצילום האהוב שלי, עליתי על הטוסטוס וירדתי לפקק הכי גדול שראיתי בכל עשרים ומשהו שנותיי ביפו.

מאות מכוניות עמדו תחת השמש הנעימה ברחוב יהודה הימית בואכה לנמל והתבשלו בשקט על אש קטנה. בירכתי את בורא הטוסטוסים, והשתחלתי עד בית המכס ברחוב יפת.

אין לכם מושג כמה אנשים היו שם. פשוט נהר של אנשים שטף את רחוב יפת לאורכו, ראשים ראשים, זה פשוט היה מדהים. הזכיר לי את ככר רבין ביום העצמאות כשהייתי ילד.

אף פעם לא ראיתי את רחוב יפת ככה. הביטו בעצמכם בתמונות.

האווירה היתה רגועה ביותר.
בגן השניים – בפינת ארליך, התרחשו הפעלות לילדים – פינות יצירה של ציור, שולחנות אור, פסיפס, תמונות ענק משותפות ועוד. מאות עוללים התרוצצו במרץ וביניהם שחקנים בתלבושות ססגוניות, להטוטנים, דמויות ענק על קביים, ואפילו דרקון אחד הסתובב ברחוב כשלפניו ג'אגליונר המעיף מוטות בוערים באויר.

תהלוכה מוזיקלית בחסות סנטה קלאוס גנוב במיוחד התקדמה בכיוון ההפוך לקול מצהלות הציבור הרחב, כשסנטה דופק ריקודי טראנס יוצאי דופן מסביב.

על במה מוגבהת הופיעו מספרי סיפורים ליצנים ושחקנים במבחר הופעות בשיתוף הקהל.

לאורך רחוב יפת נפתחו דוכנים רבים למכירת כל מיני שטויות שאנשים קונים בקרנבלים מהסוג הזה.

המסעדות עבדו בתפוקה של 300% ולא הצליחו להדביק את הביקוש הער. בפתח כל מסעדה, ולו גם הנידחת ביותר, השתרך תור של אנשים רעבים.

ואני, עבדכם, התרוצצתי לי בין כל האנשים, ראיתי אלפים רבים של אורחים שבאו לבקר את יפו ושמעתי אותם מרוצים ביותר.

הייתי מבסוט מאד, לא הפסקתי לחייך.

הביטו בתמונות ותחייכו גם אתם.