לדעת המחזאי  אדם לרר, שכתב וביים את "שלם" - מחזה מקורי סמי אוטוביוגרפי ככתוב בתכניה, בכוונה הוא לא ניסה למסור מסר כל שהוא באמצעות המחזה והשאיר אותו כך  שכל אחד ימצא בו ויראה בו את מה שהוא רוצה, וזה היופי שבדבר.

 

זו ההצגה מיוחדת ורב גוונית.
יש בה פרוזה, מוסיקה המלוה אותה ללא הפסק לכל אורכה, תנועה - מין תיאטרון תנועה המלווה גם בפנטומימה והבעות וזאת בנוסף לשימוש בסיגנונות שונים ואלמנטים הודיים מכתבי הודו עתיקים.

ומה אין בה? אין דו שיח.
אתה מדבר עם עצמך. מעביר לקהל את עולמך. זו דרך בימתית להעביר חוויות, רגשות אירועים והתרחשויות מעולמו השלם של הכותב.

 

יש שלשה שחקנים והם נמצאים על הבמה לכל אורכה.
התנועה משלבת צורות בינם לבין  עצמם, וקיים מגע גופני בלתי פוסק ביניהם, אך אין הפניית , מילה ולו אחת, אל השחקן השני.
יש מונולוגים. כל אחד מדבר בנפרד ובאותו הזמן האחרים מבצעים תנועות שונות  בכוריאוגרפיה שלפעמים יש לה הקשר לנאמר במונולוג ולפעמים ללא כל קשר עם הנאמר.

 

ההצגה בוימה כך שהיא רצה קדימה כל הזמן. אין רגע ללא התרחשות מסוימת, ללא מוסיקה, ללא תנועה.
זאת בהחלט שפה בימתית אחרת המאחדת אומנויות בימתיות שונות ועושה מהם דבר אחד "שלם" ומיוחד.

 

הבימוי היה מעולה, מרגש ומענין, שלא איפשר לעין ולאוזן להתנתק מהמתרחש על הבמה.
אלו הצגה ובימוי המשלבים חומר, רוח, עבר והווה ויוצרים את ה"שלם", שוברים את המוסכמות לגבי הצגה.
ההצגה מקורית, רעננה מאוד, שוטפת ומשתמשת גם בתנועות הודיות. אם המלל אינו מענין אותך אינך חייב לשמוע או להשתעמם כי יש תנועה, יש מוסיקה, יש פעילות.

התפאורה, משהו הדומה למשפך קינטי תלת מימדי, נותנת ציבעוניות נוספת להצגה, בהמשך לתלבושות המיוחדות והיפות בלבן עם דגם של ריאות הגזורות בבגד, עורקים וורידים באדום וכחול. עיצבה את התפאורה והתלבושות בחן רב לאה שץ.

 

אחראית על התנועה הרבה, המגוונת ומלאת ההשראה, כוריאוגרפיה ומחול הודי - עופרה  הופמן. המוסיקה המקורית שמקורה בשניים - הקונבנציונלית: אלעד יעקב, ומחשב:אייל מטרי מצויינת ומשתלבת היטב בהצגה.
שלשה הם השחקנים המבצעים: לירון חי ביטון, יוסי טייב ועדי פז. שלושתם היו טובים מאוד.
לירון הצטיין יותר במשחק ודיבור ויוסי בתנועה. עדי היתה  שותפה שוה לשניהם.
התאורה של אורי רובנשטיין היוותה חלק ממכלול האומנויות שבהצגה.

ההצגה היתה דרך להעביר חוויות ,רגשות אירועים והתרחשויות מעולמו השלם של הכותב.

 

לראות או לא לראות: הצגה אינטלקטואלית המעוררת שאלות, בנויה ומשוחקת היטב, שונה מהצגות שאנו רגילים לראות.מומלצת בחום לאוהבי השונה.