ככה פתאום, ממש לפני פסח, בלי הרבה יח"צנות ורעש, יפו שלנו זכתה לארח את אחת ההופעות הבולטות השנה - מופע ההשקה לתקליט החדש של להקת הדג נחש.

המופע התקיים במועדון התיאטרון ביפו, מועדון המסוגל להכיל כ-1,500 איש ואכן כל הכרטיסים למופע נמכרו.

האלבום החדש- "6", ובו 13 שירים, מהם כמה באנגלית,הוא פרי יצירה משותפת של כל החברים, בתוספת חברים של החברים, כמו פישי הגדול, שכתב והלחין את השיר "עוד אח אחד", אלרן דקל, שעוזר בגרוב הפאנקי וכמובן יוסי פיין, שזה האלבום השלישי שהוא מפיק ללהקה ואין ספק שהשפעתו המוסיקלית הגאונית, עשתה רק טוב ללהקה.

 

בכלל, האלבום "שש" הוא לטעמי הטוב ביותר שעשו "הדג". ההרמוניה המוסיקלית בין חברי הלהקה מושלמת, ההפקה איכותית ברמת חו"ל והטקסטים כנים, פוליטיים ואמיתיים להכאיב.

אל שישיית החברים הקבועה, שאנן סטריט, גיא מר,  יאיא כהן אהרונוב, שלומי אלון, דודוש קלמס ו"אטרף" משה אסרף, הצטרפו לנגינה הגיטריסט יוסי מזרחי ונגני כלי הנשיפה, מתן גוב ארי ויאיר סלוצקי.   

באתר של הלהקה הובטח כי האמנים האורחים באלבום ייקחו חלק אף הם במופע ההשקה, מה שהעלה את סף ההתרגשות שלי לגבהים חדשים. 

אכן, סיבה למסיבה במועדון התיאטרון והמסיבה התחילה, באיחור של שעתיים וקצת(!), כיאה לסלבריטיז מן השורה.

הלהקה עשתה לנו היפ הופ ציוני ככניסה ואז בחרה לפתוח בשיר מן האלבום החדש "בסלון של סלומון", אייטם פתיחה שהתאים למעמד, שכן הוא מתאר יום עבודה "סטנדרטי" של הלהקה, בעבודה על התקליט.

 שאפו למועדון התיאטרון על התאורה והסאונד במופע, שהיו מדויקים ומתוזמנים להפליא.

 

כפי שהובטח כולם הגיעו להופיע.

ראשון הקפיץ את הקהל אלרן דקל, סולן להקת פאנקנשטיין, דמות פנטסטית, ביצועיסט פאנק מושלם, שדואג לשמר את הז'אנר הכיפי הזה בארץ.

לראות את שאנן ודקל נהנים יחד על הבמה, הייתה הפתעה שהלהיבה את הקהל.

לא הספקנו לנשום ויהודה קיסר על הבמה.

 

כאן אני חייבת לעצור ולהפנות את תשומת לבכם לשיר -"שיר נחמה".

כל הבישול הזה של ים תיכוני איכותי עם היפ הופ פוליטי על סף מחתרתי, הביא לעולם שיר שלטעמי הוא יחיד במינו. יהודה קיסר מוסיף טעם מפולפל וקצב מדבק. אותי השיר מלווה ו"נדבק" מרגע שבוצע בהופעה ועד לרגע כתיבת מילים אלו.

אני תקווה עבור אלו שיראו בעתיד את המופע, שיזכו לראות את קיסר שוב על הבמה, מתמזג בקלילות עם הלהקה.

דקל חוזר אל הבמה לביצוע שני שירים נוספים ואיתו עוד תוסף לאווירת הפאן - קותי מן ,שחבר ללהקה ותיפקד על כלי ההקשה.

 

לפתע, באמצע ביצוע השיר  "הנה אני בא"  (המוערץ עד היסטריה) – אמר שאנן תודה ושלום והחבר'ה ירדו מן הבמה.

החסרתי נשימה, מה, פתאום נגמר?!

הקהל היה שקט מאוד וחושך מצרים השתרר באולם.

אלא שאז הלהקה חזרה בחסות החשיכה לבמה והודיעה בפיצוץ של אור ומוסיקה , שהכל בסדר, המופע לא נגמר.

 

האמת היא שכבר חצי מרפרטואר הלהקה כבר הושמע אני נעשיתי קצת חסרת סבלנות, שואלת את עצמי מה קורה עם ה-אורחת.

עוד שיר מאלבום קודם ואז , או אז עלו דקל ווקרולינה אל הבמה.

האקסטזה בקהל הייתה מדבקת.

השלושה הללו – שאנן, קרולינה ודקל על במה אחת, בליווי חצוצרנים, גיא המנצח על הסאונד תוך כדי שירה ונגינה ויוסי פיין, היו משהו שלו מהעולם הזה.

חברים, איפה עוד תראו אוסף של כל הרבה כישרונות על במה אחת? איזו חגיגה של קולות וצבעים!

קרולינה שרה את שירה "אף אחד לא בא" בליווי שאנן.

הפסקה לאורחים ושאנן שר את "עוד אחד אחד", השיר שחודר לכולנו לנשמה ומושמע ברדיו רבות כבר כמה שבועות.

נראה היה כי המופע עומד להסתיים.

תודות לכל העוסקים במלאכה, אלתור קטן של שאנן שיצא קצת מבולבל, תודה לנו הקהל והלהקה ירדה מן הבמה, כמובן בידיעה שיהיה  עוד הדרן - וכמובן שהיה.

שוב הופתעתי כשבוצע השיר השערורייתי, השיר הכן עד בוטות - "מה נעשה" (לתומי הסקתי כי בשל הצילום הישיר ל-YNET , ומפאת הצנזורה, יוותרו על ביצוע השיר).

השיר שחתם את ההופעה הוא השיר האחרון באלבום החדש- "That Ain't What It's All About"קרולינה האגדית הצטרפה לשיר ובסופו עלו כווולם אל הבמה להיפרד.

 

חברים, אין מה לומר.

הייתה הופעה מעולה, מושקעת מאוד ואפילו מרגשת.

רואים על החבר'ה שהם אוהבים את מה שהם עושים ועובדים קשה כדי לזכות בכבוד וההערצה שאנו, הקהל, מרעיפים עליהם.

מקווה שירבו וימשיכו להתקיים מופעים בסגנון הזה ביפו.