אני ממהר למגרש החניה.  מעט לפנים, בקצה החושך, שולח את קרניו המגדלור, מסמן את הכניסה לנמל הדייג. אורו מבליח מבעד לגשם כעל מסך ענק. 

אני רואה את תא הזכוכית שהזרקור סובב בו ואת המעקה סביבו. 
לפתע, דמות כהה מופיעה על מרפסת המגדלור.  נעצרתי.  אני מסיר את משקפי הרטובות וממתין לתנועת האור, ושוב דמות מטושטשת מופיעה ונעלמת.

אין איש סביבי, לבד בגשם, ברוח ובקור. 

אני רץ למכונית מתנשף ונרגש, מפעיל את מערכת החימום ונוסע. 

בדרכי נזכרתי בסיפור ששמעתי מדייג זקן בשוק, על שומר המגדלור, שתפקידו היה  להדליק את האור במגדל.
ביום חורפי קר, חימם את גופו ליד האח, לגם כוס יין, אחת נוספת ועוד אחת ,עד שלא נותרה טיפה בבקבוק.  נפלה עליו תרדמה ולא קם להדליק את פנס המגדלור.
התעורר בבוקר בבהלה והחל רץ לעבר המגדלור. כשהגיע ראה  דייגים מהלכים על הסלעים, מנסים לגלות סימני חיים בין ספני ספינה שאיבדה את דרכה והתנפצה על הצוק.  אף אחד לא ניצל, חלקם טבעו וחלקם התרסקו על סלעי הענק.
שומר המגדלור טיפס על המגדל והשליך עצמו למוות.

מאז, מספרים הדייגים, נפשו לא מוצאת מנוח ובכל חורף, בלילות סערה, חדי עין רואים את דמותו על המגדלור משגיחה שהזרקור לא יכבה.

חשתי כמי שזכה לראות חזיון נדיר. הגעתי לביתי ונרדמתי.  
בבוקר, בעודי שותה  קפה, מעלעל בעיתון ומעשן סיגריה ראשונה, הקשבתי לרדיו ולידיעה על חולה שנמלט מבית חולים לחולי נפש וגופתו נמצאה על הצוק, למרגלות המגדלור בעיר העתיקה. 

מוסר השכל:

לזקנים יש סיפורים מרתקים.

חדשות מקלקלות אגדות.

מגדלור יש בכל עיר נמל ים תיכונית עתיקה

בסיפור הזה אין מטריה.

 

 

  (C) כל הזכויות שמורות ל א.ק