יצאה הגיטרה מהבית, עצרה מונית ובצליל לא מכוון אמרה את הכתובת לנהג.
לאחר נסיעה קצרה הגיעו למקום. שלפה שטר מבין המיתרים, לא המתינה לעודף ומיהרה לבית המלאכה.

הגיטרה סיפרה בהתלהבות למתקן הגיטרות שהיא בת למעלה מ-40, נדדה בהרבה מקומות בארץ ובאחד מהופעותיה גילתה שיש לה סדק שהיא מבקשת מאד לתקן, כך בוודאי לא תוכל להופיע.
הוא לקח אותה בידו, פרט על הסול, הסתכל על הסדק ואמר באדישות: "השוק מוצף בגיטרות חדשות וטובות מסוגך ובמחיר זול. לדעתי לא כדאי להשקיע בתיקון."

נעלבת, יצאה מבית המלאכה ונשענה על ספסל ברחוב, הרהרה בעצב על העובדה שלגילה ולניסיונה אין כל משמעות. מיתר סי ילל מעט ושתק.

בצידו השני של הרחוב, במרחק מה מולה הצטופפו אנשים, התלחשו והצביעו עליה.
עיתונאי שהגיע למקום לא הפסיק לצלם אותה.
יש קהל!
מצב רוחה השתפר, המיתרים רעדו מהתרגשות והיא חשה חשובה, מחוזרת ונערצת.

חלפו מספר דקות ואנשים מבוהלים הזעיקו את המשטרה.

חבלן שהוזעק למקום פוצץ אותה בפיצוץ מבוקר. לשנייה, מיתר מי  שנשאר מיותם ומפויח השמיע צליל גניחה מסתלסל והשתתק. הקהל מחא כפיים, החבלן השיב בנפנוף יד לתודה, בדק את השרידים ואמר לחברו: "מישהו כנראה יזדקק לגיטרה חדשה." 

 

מוסר השכל:

לא כל סדק צריך לתקן.

היזהרו מספסל תמים.

לא בכל סיפור יש צ'לו.