לפני שמצאתי את האוצר, מצאתי את עצמי ביפו, ואפילו מצאתי חניה.

עשיתי קנייה מרשימה של בשר בחינאווי, המשכתי לאבולעפיה וחשבתי ללכת הביתה. אבל אז החלטתי שאם כבר התמזל מזלי, ויש חניה ושמש בחוץ, אולי כדאי לטייל.

מסתבר שהיו לא מעט אנשים שחשבו על אותו רעיון בדיוק. רובם דוברי אנגלית. אמריקאים, אמריקאים - אבל לדחוף הם כבר למדו. וולקם טו איזראל. יפו שוקקת פעילות ומלאת חנויות ודוכנים מעניינים להפליא. לא זכרתי ששוק הפשפשים כל כך גדול. לכל חנות שלישית, בערך, היה חסר את השלט "מלכודת תיירים", וזה היה משעשע מאוד לראות את האמריקאים מתמקחים על כל מיני פיסות זבל שהם בטח חשבו שהן אקזוטיות.

 

רהיטים לא התחשק לי לקנות ולא הצלחתי למצוא מכונת כתיבה קטנה כמו שרציתי. אבל אז, באחת הסמטאות, לכדה את עיני קופסא גדולה שהושלכה על הרצפה כלאחר יד. בהתחלה חשבתי שהקופסא היא חלק מתצוגה של אחת החנויות, אבל כשהרמתי את הראש ראיתי שאין חנויות בסביבה, ושזו פשוט קופסא שמישהו זרק.

בקופסא היו ספרים. חפצי אומנות עתיקים בדרך כלל לא עושים לי את זה. אם כבר חפצים עתיקים, אותי מעניינות מצלמות, מכונות כתיבה, מוצרי אלקטרוניקה, עטים וספרים. בקיצור - גאדג'טים. קרה לי לא אחת שאספתי מהרצפה ומליד פחי הזבל ספרים שאנשים אחרים השליכו. אבל אף פעם לא אספתי אנציקלופדיה שלמה.

עד היום.

 

 ועכשיו אני הבעלים הגאה של אנציקלופדיית מכלל לנוער בסדר אלפביתי, מהדורה מורחבת, מתוקנת ומעודכנת, הוצאת יבנה, שנת 1959.

אף פעם לא הצלחתי להבין למה אנשים זורקים ספרים. בעיניי זה ממש פשע. אבל, כמו שאומרים, One man's trash is another man's treasure, וכך מצאתי את האוצר החביב הזה, שאשמח לארח בביתי הקט. עוד לא עיינתי באופן מעמיק, אבל אין ספק שמדובר בחומר מעניין. נכון שהכל היום זמין באינטרנט, אבל לאינטרנט אין ריח של ספר ישן ועברית כה צחה.

 

זה מזכיר לי שקראתי באיזה מקום שהוצאות ספרים מאוד אוהבות להוציא יצירות קלאסיות או "ישנות" לתרגום מחודש. הטיעון הוא, שהשפה השתנתה והתקדמה, והתרגומים הישנים הם ארכאיים. אין הרבה מתרגמים טובים בארץ ואין לי ספק שברוב המקרים התוצאה תהיה פחות טובה בהרבה מהתרגומים המקוריים. מה גם, שזה לחלוטין מסריח מקידום מכירות וניסיונות לדחוף עוד כמה ספרים לשקית של הקונה, כי זה "בתרגום חדש".

 

אני מאוד בעד התקדמות השפה. שפה זה דבר דינמי ומשתנה וזה נהדר שהיא חיה, נושמת ומתעדכנת. אבל בין זה לבין זניחת המקור לטובת תרגום פשטני, שלא משתמש במילים גבוהות, כי "לא מדברים כך היום", המרחק גדול מאוד. ואני שמחה גם לומר שגיליתי שבהחלט יש המדברים כך היום - ולא רק ותיקי הפלמ"ח, אלא אנשים צעירים מהדור שלי. לשפה צריך להיות תמיד עתיד, אבל חשוב מאוד לשמור גם על העבר שלה.