|
שעת סיפור על פי "אני רוצה את אמא שלי" / מאת אלונה פרנקל
כתבה: שלומית גרוס גל
שלום.
שמי נפתלי,
אני ילד.
אני ילד עצוב.
אמא שלי הלכה,
אני רוצה את אמא שלי. 
אמא שלי נאמנה,
אמא שלי מגינה,
אמא שלי חמימה
אמא שלי גיבורה,
אמא שלי חרוצה,
אמא שלי זריזה,
אמא שלי רכה,
אמא שלי מצחיקה,
אמא שלי גנדרנית,
אמא שלי קצת שמנה.
אני אוהב את אמא שלי.
אמא, בואי!
לאמא של נפתלי יש המון צדדים – היא נאמנה, חרוצה, רכה, מצחיקה ועוד ועוד ועוד. התרכובת של כל התכונות האלה יחד היא מה שעושה אותה בדיוק לאמא שנפתלי הכי אוהב בעולם, האמא המיוחדת שלו.
בלבו של נפתלי מתקיימים הצדדים הרבים של אמא שלו כל הזמן, למרות שבכל פעם שהוא נמצא איתה הוא בעצם חווה צד אחר שלה: פעם היא מגינה עליו מפני פחדיו, פעם היא חרוצה ומכינה לו אוכל שהוא אוהב, פעם היא חמימה בשבילו כשקר לו ופעם היא מצחיקה אותו כשהוא עצוב. דמותה של אמא של נפתלי הופנמה אצלו בצורה טובה וכשהוא נזכר בה הוא נזכר בכל התכונות שהוא כל כך אוהב אצלה.
כל הורה אוהב להתגאות בתכונות החיוביות של הילדים שלו: הילד שלי כזה חכם, הילדה שלי כל כך מוכשרת, הילדים שלנו כאלה חרוצים. גם לילדים שלנו, בדיוק כמו לנו, יש צדדים שקשה לנו איתם, כמו עקשנות, סרבנות או חוסר נימוס.
המכלול של התכונות וההתנהגויות של הילד הם שמרכיבים את התמהיל הייחודי לו וכשילד מחצין את הצדדים הפחות נעימים חשוב להביע גם אליהם אמפטיה, כדי שהילד יבין שאנחנו אוהבים אותו כמו שהוא, על כל מה שיש בו.
כמובן, שאם ילד מתנהג בצורה שלא מקובלת על ההורה כדאי ורצוי לשים לו גבול, מאידך חשוב להתייחס להתנהגות הספציפית שהוא הפגין ולא לילד כולו ולשים את הגבול בצורה שמכבדת את הילד וקשובה לו (למשל אפשר להגיד:"אני רואה שאתה כועס, זה בטח לא קל שילד אחר משחק בצעצוע שאתה רוצה, אבל אני לא מרשה בשום אופן להרביץ" ולא לומר "אתה ילד רע").
ילד שמקשה הוא ילד שקשה לו, וכשקשה לילד שלנו חשוב לו להרגיש שאנחנו איתו.
| גם אמא של נפתלי היא וודאי לפעמים עצבנית, עייפה, חסרת סבלנות או דורשת מנפתלי לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות כמו לסדר את החדר או לסיים לשחק. ועדיין, הוא ממשיך לאהוב אותה ולרצות אותה כשהיא לא לידו. |
לכן, כשילד מביא לידי ביטוי את הצדדים הפחות נעימים שלו (מתמרד, מתעקש, מכה וכו') הוא בעצם גם בודק אותנו, איך אנחנו כהורים מגיבים לצדדים האלה שלו. ילד רוצה לדעת שאנחנו אוהבים אותו בכל מצב, ומכל הבחינות, ולא רק כשהוא מתוק ונחמד. ילד רוצה לדעת שכשההורה שלו כועס עליו, זה לא אומר שהוא לא אוהב ולכן חשוב להביע את הכעס בצורה שתמחיש זאת לילד. בדיוק כשם שכשאנחנו כועסים אנחנו גם אוהבים, כך גם כשילד מקשה עלינו הוא גם אוהב אותנו. אלה צדדים שונים של אותה אישיות.
ככל שהורה מצליח לגלות אמפטיה והבנה לקושי שאיתו הילד מתמודד ולעזור לו לפרק את הקושי, כך יוכל הילד לחזור להתנהגותו הרגילה יותר בקלות ובעיקר לחוש מסופק מזה שההורה הכיל את רגשותיו הלא נעימים, כמו תסכול, קינאה, וכדומה.
באותו אופן, גם להורים יש רגעים פחות מוצלחים, שבהם נחשפים הרגשות והצדדים הפחות-חיוביים. גם אמא של נפתלי היא וודאי לפעמים עצבנית, עייפה, חסרת סבלנות או דורשת מנפתלי לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות כמו לסדר את החדר או לסיים לשחק. ועדיין, הוא ממשיך לאהוב אותה ולרצות אותה כשהיא לא לידו.
ילדים צעירים חווים את ההורים שלהם ככליל השלמות, אבל ברגעים הפחות טובים של ההורים, הילדים נחשפים לעובדה שגם הורה איננו תמיד מושלם, וזה לא קל להם.
במידה וילד חווה את ההורה שלו רוב הזמן כמכיל, אוהב וקשוב לצרכיו, הוא יהיה מסוגל להתמודד גם עם מצבים שבהם ההורה איננו בשיאו. זאת ועוד, זו דרכו של עולם וילדים מגיל מסוים מבינים זאת. ברגע שהעניינים חוזרים לשגרה, כדאי לדבר עם הילד על מה שהיה, ולהביע במילים ובמעשים את העובדה שלהורה היה קשה, אבל עכשיו הוקל לו והוא שוב קשוב לילד שלו.
שעת הסיפור תתקיים במרכז "הורים-ילדים" ביום רביעי ה- 23.02.2011 בשעה 17:00- ברח' עירית 17 בשכונת נווה-גולן שביפו.
טלפון: 03-5089939
|
