1) נועם עומר. נועם עומר, יליד 1982, הוא בנם של חיים ורינה. הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב והיא דוקטור לפסיכולוגיה ומטפלת קלינית בכירה. נועם, שאובחן מגיל צעיר כסובל מליקויי למידה ומבעיות תקשורת, פיתח והצמיח את כשרונותיו האמנותיים לאפיק ביטוי ייחודי. הוא השלים ב- 2007 ארבע שנות לימודי אמנות ב'מדרשה' בבית ברל ובאותה שנה הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריית הקיבוץ בתל אביב. מאז מתבלטת יצירתו בשפת רישום וציור ייחודיים, רבי עניין.

 

2) לוסיאן פרויד. לוסיאן פרויד (ברלין, 1922 - לונדון, 2011) היה בן לאב אוסטרי ממוצא יהודי ואם גרמניה ונכדו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. פרויד נשלח ללימודי אמנות בגיל צעיר ובמספר מוסדות אמנותיים, אך ברוב המקרים התקשה להתמיד או להסתגל למסגרות. הציור שלו מאופיין בדיוקנאות שבהם מהדהד מטען פסיכולוגיסטי עמוק. הוא הכיר באופן אישי את רוב האנשים שצייר, רקם אתם מערכות יחסים קרובות ואלה היוו את אחד התנאים שלו לציור המודל. מאפיין נוסף של עבודותיו - ייצוג אקספרסיבי של הגוף האנושי, המבליט את פגמי העור, הקמטים והבשר החשוף. פרויד הקדיש לכל אחד מציוריו זמן רב וסיים בממוצע רק כחמישה ציורים בשנה.

 

3) לוסיאן פרויד ואני. נועם התוודע לראשונה לציוריו של לוסיאן פרויד בהיותו בן 17, בעקבות תערוכתו של פרויד במוזיאון תל אביב (1996). בעקבות אותה תערוכה הוא אימץ אותו לאב רוחני ואמנותי. דומה כי על רקע ההקבלות בין הרקעים המשפחתיים של שניהם נעשה אימוץ זה נעשה בטבעיות רבה. נועם נהג לאחר אותה תערוכה להתחקות במשך שבועות אחר המאפיינים והטקסטורה של עור הגוף האנושי. העיסוק בקמטים, בכפלים ובתווי העור וההתמודדות עם תרגומם לחוויה ציורית מלווים אותו עד היום. במידה רבה בהשפעתו של פרויד, הוא גם החל לצייר דיוקנאות. שם התערוכה הנוכחית, 'לוסיאן פרויד ואני', ודיוקנו של פרויד התלוי במעלה המדרגות של הגלריה בה היא נערכת מגלמים מחווה של נועם בבחינת תלמיד למורה שלא הכיר.

  

4) מסע בתולדות האמנות. בשנות החמישים נודע ללוסיאן פרויד מקום מרכזי בקבוצת ציירים שכונתה 'אסכולת לונדון'. השתייכו אליה גם אמנים כפרנסיס בייקון, פרנק אאורבך, ורולנד קיטאי, שסגנון הציור הפיגורטיבי והאקספרסיבי המאפיין אותם מהדהד גם בעבודותיו של נועם. מסעותיו של נועם בתולדות האמנות כבר נרמזו לא אחת מחטיבות של ציורים ורישומים שלו בפרקי זמן שונים ובהקשר לאמנים כוסילי קנדיסקי, פול קליי, מרק רות'קו, ג'קסון פולוק, אדוארד מונק, וינסנט ואן גוך ופיט מונדריאן. ניכרות בהן גם השפעות של מגמות מודרניסטיות, בכללן סוריאליזם, סימבוליזם, אימפרסיוניזם ומוטיבים מאמנות נוצרית קדומה (בסדרת עבודות בנושא ה'פייטה').

 

5) רציפות ומרד. על רקע האמור לעיל אבקש לאפיין את נועם כיוצר השרוי בתוככי מתח שבין רציפות ומרד. מחד גיסא מופרית יצירתו מאמנים ויצירות מופת בתולדות האמנות, מאידך גיסא הוא מורד בדימויים מוכרים ובורא יצירה עצמאית משלו. כשפרויד מצייר דיוקן, הזיקה האישית שלו למודל המצויר היא בבחינת תנאי מרכזי. הדמויות של נועם, לעומת זאת, לקוחות מתמונות בעיתון, מאתרים באינטרנט או מאלבומי תמונות. למעט ציורים של בני משפחה הוא אינו מכיר את הדמות המצוירת וממילא גם הדיאלוג החי עמה אינו רלוונטי. בעוד פרויד מקדיש לציור בודד מספר חודשים, משך העבודה של נועם בכל עבודה ועבודה הנו מהיר להפליא ומסתכם במספר שעות או ימים, לכל היותר. הציור של פרויד הוא דשן, חומרי וחושני, העבודות של נועם הן שטוחות ובעלות איכויות רישומיות.

 

6) דיוקן עצמי. דומה שהמרד הסמוי של נועם חורג אל מעבר לייצוגים אמנותיים. שלא כמקובל או כמתבקש, ציורי הדיוקנאות שלו אינם מתיימרים לשקף מנבכי נפשן של הדמויות המצוירות. תיאוריהם האקספרסיביים ומצעי הרקע הסוער שלהם מבטאים בעיקר תווים ותגים מעולמו, מעלים הלכי נפש של הצייר יותר מאשר את אלו של המצויר.

 

7) הבית המטפורי והבית הממשי. הבית, הן כמקום ממשי והן כמושג, הנו חוויית יסוד ביצירתו של נועם. זהו חוף המבטחים, העוגן והמסגרת המגדירה עבורו גבולות. אחת מסדרות עבודותיו המוקדמות כונתה בפיו 'העולם' - מושג ששימש לו כמסגרת-על שנועדה להציב גבולות לשפע רעיונות, תשוקות ומקורות השפעה עליו. תחושת הבית בתערוכה שלפנינו נוכחת בציור 'הומלס'. נועם צייר גרסה מוקדמת של עבודה זו לפני מספר חודשים, עת עמד לעזוב את ביתו הישן ששימש לו גם סטודיו. ההומלס הראשון צויר בגוונים מונוכרומיים על רקע אורבני וביטא תחושת ניכור וחוסר אונים. הציור 'הומלס' המוצג בתערוכה זו צויר סמוך לכניסתו של נועם לביתו החדש. זוהי עבודה גדולת ממדים ובמרכזה דמות אדם השוכב בגבו על ספסל, ידיו שלובות ורגליו מקופלות כלפי הבטן. אלא שעתה דמות זו עטופה בצבעים חמים, כמו מוקפת בקירות של בית. דומה שעל אף 'הומלסיותה' היא כמו מצאה את מקומה.

 

8) הידיים של פרנץ. הציור 'פרנץ', המוצג בתערוכה הנוכחית במתכונת של הדפס, ממחיש יכולת מופלאה להביע תווי נפש ודיוקן אישיות באמצעות כפות הידיים. פרנץ הוא איכר פולני שבשלהי מלחמת העולם השנייה ועל רקע זוועות המלחמה, הציל נער גרמני שנשלח לחזית. פרנץ נשא אותו על כפיו והביאו לבית החולים. אותו נער גרמני, גונאר פון שליפה שמו, נעשה לימים ידיד קרוב של משפחת עומר. במרכז הקומפוזיציה מופיעות ידי האיכר הגדולות והמגושמות של פרנץ, בעודן אוחזות בעדינות רבה ציפור שיר רכה בצבע ירוק חי.

 

יניב שפירא