המאה ה-21 מעמידה את האיש הקטן מול אתגרים רבים ומכניסה אותו למצבים בלתי אפשריים.

רוזן מציג בפני הצופים מראה דרכה הם יכולים להתבונן בעצמם בדרך מקורית ומשעשעת-לעיתים נוקבת, לעיתים טראגית-קומית, אך תמיד מפתיעה ובלתי צפויה.

גם על עצמו מסתכל חנוך בן ה-50, ילד ניצחי, סוג של פיטר פן – בהומור.

תחילתו של המופע בבית קברות ציורי ל"דברים שהיו פעם". זה לצד זה שוכבים בשלום על משכבם התמימות, הכמיהה לשלום, תקליטי ויניל, טלוויזיה המשדרת בשחור לבן והפנטומימה.

חורק וחלוד מתעורר הפנטומימאי ושואל אם יש טעם לשוב לבמה. 

הוא מתחיל להפעיל את גופו, פניו מקבלות חיים, והוא יוצא לדרך במטרה להגיע בזמן למופע של עצמו... כשהוא מצליח למצוא את האולם, את הבמה ואת הקהל, הוא מתחיל במסע אל תוך החיים.

במהלך המסע הוא מתמודד עם גחמותיו שלו ושל סביבתו, ויוצר בפני הצופים יש מאין - עולם מלא בדמויות, סיטואציות, עלילות וסיפורים – והכול ללא מילים.