"בכל יום אצלי נוצרת התמודדות חדשה מול החומר ומול הצורה. פעם בכמה שבועות מתקבלת החלטה מול איזה מגדלור חדש צריך להתמודד, כזה שאין באוסף הצורות והחומרים שנוצרו עד כה. אני רואה את המגדלור כסמל.

מרגיש לי כי אנחנו חיים כיום בעולם שבו אנשים הפכו חמדנים,לא מוסריים, איבדו את הערכים שלהם ואיבדו את הכיוון.

אני רואה במגדלור סמל למוסריות, יופי וערכים.

עצם הימצאות המגדלור גם היום לצד המכשירים הטכנולוגיים, המסירות שלו והנתינה שלו לכל האדם כאחד באהבה נטולת אנוכיות.  המגדלור קורא לנו לחזור לנתיב, להשיב את הכיוון, המוסר והערכים שאבדו לנו."

 

המגדלור הוא מגדל גבוה שבקצהו ישנה נקודת אור שנועדה לכוות את הימאים בדרכם בים, המגדלור משמש לסימון קווי חוף מסוכנים, שרטונים רחוקים מהחופים ודרכי כניסה בטוחים לנמל.

בעבר הפצת האור במגדלור נעשתה על ידי בעירה ועם השנים נעשה שימוש במערכת של מנורות ועדשות בהבזקים של אור בקצב משתנה, על מנת להבדילו משאר הנקודות הנראות מהים.

הסיפור מספר שהמגדלור הראשון נבנה על ידי האדריכל היווני הצעיר סוסטרטוס מקנידוס במאה השלישית לפנה"ס. בתקופה בה עבד סוסטרטוס בעיר אלכסנדריה הוא הזמין את ארוסתו האתונאית לבוא לשהות במחיצתו ולראות את הפרויקטים היפים הנבנים בעיר. ארוסתו והוריה שכרו אוניה והפליגו בה אל עבר העיר, בלילה האחרון לפני הגעתם פרצה סערה בקרבת החוף, ספינתם נטרפה על השרטון ובבוקר נסחפו גופותיהם אל החוף.

האירועים הקשים שברו את רוחו של סוסטרטוס וכתוצאה מכך הוא החליט להקים מצבת זיכרון גדולה ויפה לזכר יקירתו. מגדל שיאיר את הדרך לספינות הקרבות לחוף.

 

"אינטואיציית אמן, רב אומן, הובילה את ידיו המיומנות של מוטי נטף, היודעות רזי חומרים, חושית ומקצועית, לידי דו שיח אישי מתמשך ומתפתח.

שנים רבות של עבודת כפיים בקרבת הים, מחוץ ובבטני כלי שיט, ספינות דייג ומפרשיות, תוך הבנת המטריה, הפונקציה, ההתנהגות במרחב ימי, בשילוב החשיבות האסטטית החזותית, הובילו את מוטי לביטוי אמנותי מרתק.

נטף פיתח את מוטיב המגדלור, בחומריות ובפרופורציות משתנות ומשולבות, לכדי אמירה אישית השווה להשקפת חייו. כל מגדלור קיבל חזותית אישיות משל עצמו כמאיר דרך כמזהיר בפני שרטון. קיבוץ המגדלורים אומרת כיוונים, צמתית, בחירות ותהיות על מגדלורי הים האיתנים לעומת מגדלורי החיים הדינאמיים. שלדי הספינות לוחשים לידה מחודשת וכליה כאחד."

 

"יש משהו מפליא במגדלי האור כיום. לכאורה הם היו צריכים להעלם מהעולם לאחר התפתחות הטכנולוגיה, המצאת מכשירי הניווט הלוויינים ושאר העזרים המתוחכמים. אך עדיין ניתן לראות אותם עומדים על תילם, בין השאר בגלל הזיכרון הרומנטי שלהם,המבנה הפשוט והסבלנות שלהם. כל מגדלור הוא תבנית של נוף מולדתו ויוצרו, כולו מחומרים מקומיים, סגנון מקומי, צרכים מיוחדים ואחזקה בזמנים שהייתה דרושה ועוד.

בכל בוקר בדרכי לסטודיו שלי ביפו, אני עובר דרך הנמל, דרך בית המלאכה של מוטי נטף ששוכן בצד הצפוני של הנמל.מוטי הוא איש מקצוע העובד בשיפוץ כלי שייט ונהנה מעשיית דברי אומנות שלא לפרנסתו.

בחודשים האחרונים מאז החל פרויקט המגדלור של מוטי, אני חורך בדעתי האם לעצור ליד בית המלאכה שלו או לחלוף ביעף עם הקטנוע.

אני יודע שאם אמשיך ישר, פספסתי דיון וויכוח בעניין מגדלי האור. אם אעצור פירוש הדבר, איחור של שעה לעבודה – שעה שבה מוטי יראה לי ויספר לי על המגדלור שהוא כרגע יוצר, ואז נתחיל לדון בפרופורציות, חומרי הגלם, שיטות העבודה וכדומה..לרוב אני עוצר.

אני עוצר שם משום שמרגש ומשמח אותי לראות תשוקה אמיתית של אמן. אני עוצר שם, מכיוון שכל פעם מחדש אני נדהם לראות את המשמעת העצמית הגבוהה והמסירות של האמן לאומנות שלו.

אני עוצר שם מכיוון שנדיר לראות אדם שצריך להתפרנס מעבודותיו, והעבודות מחכות על מפתן דלתו, והוא בשיגעונו עם המגדלור החדש.

אני עוצר שם מכיוון שאחרי כל הדיונים והשיחות העמוקות על אומנות ועשייה בכל מיני מגדלי שן למיניהם אני מוצא מגדל של אור כנה וחכם במרתף בנמל, מטרים ספורים מן הים.

מוטי לוקח את האייקון של המגדלור מצילומים שלוקטו מהרשת ומהספרות וטוען אותם מחדש באופן יצירתו את המודלים המוקטנים.

מגדלי האור השונים בעולם מהווים מקור לחיקוי והשראה, אך יחד עם זאת באופן יצירתו של מוטי את מגדלי האור הם לא  רק הקטנות או קנה מידה, אלא מבנה שונה, צורת בנייה ותכנון אשר משפיעים בסופו ש דבר על המראה הסופי. ההחלטה על המחווה לחלונות הפנס המקורי הופכות לאורנומנטיקה יפיפייה."